חבר סיפר לי פעם כמה הוא אוהב להתעורר בשבת בבוקר מרעש של דפיקות על תחתית של סיר שמגיעות מהמטבח. זה סימן שאבא שלו התעורר מוקדם, הוציא את הטבית מהסיר ועכשיו הוא עובד על לשחרר את התחתית השרופה (שהיא כידוע החלק הכי טעים בטבית). הרעש הזה אומר שעכשיו שבת בבוקר ושבקרוב יהיה משהו טעים מאד בפה. טעם שהוא כבר שבוע מתגעגע אליו.
לכל משפחה יש את "מאכלי הבית" שלה. אלו אותם המאכלים שאכלת רק בבית ושרק מלחשוב עליהם אתה שמח. כך אצלנו בשבתות אבא שלי אחראי על ארוחת הבוקר. יש לו כמה התמחויות קולינריות, לאבא שלי, אבל החביבה עלי מכולן היא הטוסט. וכשאני אומר טוסט אני לא מתכוון לאותה פרוסת לחם משעממת הקלויה משני צדיה, אלא לאותו כריך ענק וחם שמחזיק אותי מלא לגמרי לכמה שעות טובות.
היום, עם שתי אינדיאניות קטנות בבית, גם בשבת אני מתעורר בין 5:00 ל-6:00 בבוקר, כך שאני משכים אפילו עוד לפני אבא שלי. אבל בימים עברו הייתי מתעורר בשבת בבוקר בסביבות השעה 10:00 עם תמהיל ריח של קפה, לימון, גבינה וקטשופ באויר. ברקע נשמעים מערכונים של "שבת צחוק" בגלי צה"ל ונקישות הכף המערבבת את הסלט בקערה. אין כל ספק, ידעתי, היום יום שבת.
הטוסט, מהו? פלא פלאי החלה. שמן הזית מבשם את החלה ה"מקורמלת" היטב מבחוץ, קטשופ רותח מרטיב וצובע אותה, זיתים נותנים לה חמיצות ומרירות שסותרות את מתיקות הקטשופ, בצל מטוגן בשביל אפקט ה"קחח" בכל נגיסה וגבינה שהפכה נוזלית, בשביל הטעם והמרקם. המהדרין יוסיפו גם פרוסת נקניק לזכר הג
לות וקצת חריף, בשביל השמחה.
אל"ף-בי"ת של טוסטים: לא לשכוח לשמור מספיק חלה ביום שישי. כמו שנאמר, מי שמחביא חלה בערב שבת יחטוף כוויה מהטוסט בבוקר 
שבת.
אני מתנצל מראש על כמות ה-gifים, היו הרבה תמונות שאהבתי.
מתחילים בחישוב מספר הפרוסות הדרוש. כדאי וחשוב למדוד עם סרגל ולסמן בטוש בלתי מחיק את מקום החיתוך. אם התמזל מזלך, בסוף נשאר לך גם טוסט אחד קטן בנוסף לגדול שכבר אכלת.
הוראותיו של השף:
1. מזליפים שמנ"ז על החלק הפנימי של שני חצאי הטוסט. בימי העבודה ההזויים (מצטער, אין מילה שמתאימה יותר מ"הזויה" לתיאור התקופה ההיא) שלי עם שחר היינו עושים ניסויים בטוסטים במטבחון של הקומה בה עבדנו. גילינו כמה נפלא למרוח "מתובלת" גם בתוך הטוסט וגם על חלקו החיצוני. נכון שמרגרינה זה רעל, אבל זה היה טעים לאללה ועשה ריח מטורף במטבחון ובסביבתו. בשלב יותר מאוחר עברנו לניסויים עם גבינות שונות ובייקון, אבל עדיין אסור לחשוף את זה, כי זה לא כשר.
2. מזליפים קטשופ בנ
דיבות, על שני חצאי הטוסט כמובן.
3. מסדרים פרוסות גבנ"צ על צד אחד וקורעים אותן לגודל הטוסט. (טיפ השף #1: מומלץ לשלב שני סוגי גבינה, דלת שומן בשביל הנפח וטעימה לפי הטעם, בשביל הטעם.)
4. על הגבינה שוב מזליפים מעט קטשופ כדי שהבצל יחולק יפה על פני הטוסט וישאר במקומו.
5. מפזרים על צד הגבינה בצל מטוגן משקית (אני יודע, אני יודע, אבל כך במקור…). יש לאסם כזה.
6. מסדרים זיתים מגולענים על צד הגבינה.
7. כמה טפטופי טבסקו, למי שבעניין.
8. פרוסת נקניק, למי שבעניין.
סוגרים וזהו.
יופי. ונעבור לחלק האמנותי.
להדליק את המנגל!! (על החום הגבוה ביותר)
(מחכים כטוסט לטבח)
בזמן החיכיון לטוסטים אפשר להתחיל להכין את הקפה של כולם.
(לחץ…)
טיפים טיפים
טיפ השף #2: לא לחמם מראש את הטוסטר. חימום מוקדם יגרום לכך שהטוסט יהיה שרוף מבחוץ לפני שיהיה מוכן מבפנים.
טיפ השף #3: נייר כסף משני צידי הטוסטר יחסוך ניקיון ושום נזילה לא תהפוך לפרמננטית.
טיפ השף #4: חלוקה סימטרית של הטוסטים על הטוסטר תבטיח העברת חום אחידה לכל הטוסטים. טוסט בודד כדאי לשים במרכז.
טיפ השף #5: לחיצה קלה על הטוסטר פעם בכמה דקות בשלבים הראשונים של הקליה תבטיח העברת חום טובה לטוסט ושילוב בין החומרים שבפנים, אבל לא ללחוץ חזק מדי כדי שלא יתקבלו טוסטים עם פלטפוס.
וכמו שאומר דני, לעסק!
אגב, את הטוסט אוכלים בידיים. לכל היותר, אני מרשה לחצות אותו בסכין. שהרי לא תשכח התקרית הידועה של הילי, שהתחילה לחתוך את הטוסט בסכין ומזלג ומיד קלטה שכל המבטים מסביב לשולחן נעוצים בה בזעזוע. היא הניחה מיד את כלי העבודה, בושה ונכלמת והבטיחה שלא תחזור שוב על המעשה שקרה.
(לא לחתוך ת'טוסט!)
ליד הטוסט אוכלים סלט פשוט, קצוץ דק דק שגם בזכוכית מגדלת של שען חירש לא מוצאים אותו.
ולסיום, במעמד זה הייתי רוצה להודות לאמי שבזכותה אבי הגיע עד הלום.
