באחד האתמולים מצאתי את סדרת החריפים היפה הזו ורכשתי אחד מכל סוג (כמעט 25 ₪ לבקבוק). הם טעימים ואני בהחלט ממליץ עליהם.
כפי שמצוין על כל תווית, דרגת החריפות משתנה וניתן להבחין בטעמים השונים של הפלפלים. בחריפים מאד יש להשתמש במשורה, שכן הם עלולים למסך את טעמו של האוכל.
שווקים באירופה יכולים לתעתע קשות. לפעמים צריכים תואר בניתוח מערכות כדי להבין מתי הם פתוחים. ימי ושעות הפעילות יכולים להיות מוזרים עד אכזריים. בהחלט ייתכן שוק שפתוח ביום הרביעי של כל חודש ששמו מתחיל באות מם מהרגע בו גלגל השמש כולו עולה מעל האופק ועד שנשמע צלצול הצהרים של פעמוני כנסיית פאולוס המקפיץ הסמוכה.
לקטגוריה הזאת נכנס שוק הדגים של המבורג. קצת קשה להבין איך שוק יכול להיות אפקטיבי ואטרקטיבי כאשר הוא פועל בחודשים אפריל-אוקטובר רק בימי ראשון מהשעה חמש עד השעה תשע וחצי. בבוקר. בחודשי החורף מגלים שם מידת רחמים ומתחילים בשבע במקום בחמש. מישהי סיפרה לי שהיא היתה שם פעם בחורף וזה היה ברוטלי.
אוקספורד הרבה יותר נעימה מחברתה הבירה. הגענו אליה ברכבת. היא קצת כמו עפולה של האזור: המרכז שלה קטן יחסית (20 דקות הליכה מקצה לקצה) ופה ושם יש שכיות חמדה.
חניון האופניים בתחנת הרכבת נראה כך וזה ללמדכם על הוייב בעיר:
אחרי שבוע באזור הכפרי הנעים, מצאנו עצמנו מתמרפקים בלונדון הצפופה, המלוכלכת, הריחנית והרועשת. כשכתבתי לקולגיי שאני לא ממליץ עליה ושהרבה יותר נעים בקוצ'מוץ', ענה לי אלמוג שהוא הפסיק לקרוא אחרי שכתבתי שאני לא ממליץ. להגנת הבירה האנגלית, הוא אמר, שהיא עיר של חורף. אולי, אבל קשה לי להאמין שהיא פחות מצחינה ומטונפת בשאר השנה. בנוסף לכך, בקיץ חם מאד (השנה במיוחד), יש הרבה תיירים ובשנים האחרונות גם הרבה פליטים ומחוסרי בית. ביקורנו האחרון בעיר היה לפני שמונה שנים ואני לא זוכר אותה ככה. חתמתי את הפוסט ההוא במשפט "היה כיף וטעים בלונדון ויש עוד המון מה לטעום ולראות בה."
כן, זו רשומת קיטורים, אבל לא רק.
כל הענין לא היה צף בכלל לולא מצאה האינדיאנית הגדולה קורס לכתיבה יוצרת באוקספורד אשר בממלכה המאוחדת. בת ה-15 הנ"ל, עוף מוזר שכמותה, אנגלופילית חובבת כתיבה וקריאה. אחותה בת ה-13, חובבת תה וריבה, קפצה מיד על ההזדמנות וכל שנותר לנו הוא להעמיד פני נגררים ולהצטרף.
לקחנו לעצמנו שבת חיובית ונסענו אל הנמל. התורים לא היו ארוכים מדי ועל אף שלא אִבדו לנו את המזוודות, הטיסה לשם היתה איומה: ילד אחד מאותגר קישובית ואמו, שלא שמעה על ריטלין, צרחו לאורך כל הדרך. תענוג.
