באחד
האמשים והנה יושב אני אותה שעה דרך מקרה מתחת לעץ אלון בראש הג'ובה הגדולה ברמת הגולן. לידי יושב עופר, כשפתאום הוא אומר לי, אומר הוא לי: "עודד, מלחך פנכה, נראה אם בעל נפש אתה ועושה מצווה ומתנדב להרתיח מים לתה". אמרתי לו: "וואלכ, יא עופר, הייתי מתנדב בחפץ לבב, אולם מה יהה על מנוחתי? כמו שנאמר, מנוחה לבטלה". אמר לי: "תראה, עודד, אתה לא רוצה ליתנדב, אל תתנדב, אבל תזכור". שמעתי את זה, תנדבתי. (עד כאן שילוב של שני מערכונים של שייקה אופיר שאולי שניים מהקוראים יזהו). וכמו שאני מרתיח מים לתה מעלה עופר את השאלה הבאה:
אם היית צריך לבחור עשב תבלין אחד שיגדל במקום שבו אתה חי, מה היית בוחר? לא חשבתי על זה אף פעם, אבל מיד עלו רק שתי אפשרויות, מרווה או בזיליקום. חשבתי חשבתי והמרווה ניצחה. אין על מרווה.
המרווה (Salvia במדעית, Sage באנגלית, מרמיה בערבית)
(מרווה משולשת, Salvia fruticosa)
היא אחד מצמחי התבלין והמרפא העתיקים ביותר (עוד במצרים הקדומה). היא שייכת למשפחת השפתניים. הסוג מרווה כולל כ-700 מינים שונים על פני כדור הארץ. בארץ כ-24 מינים.
שימושיה הרפואיים של המרווה על מיניה השונים הם רבים ומגוונים, ביניהם בעיות עיכול, הזעה, יתר לחץ דם וצינון. חלק ממיני המרווה אף מוגנים בארץ, אז אל תקטפו בטבע. קל מאד לגדל מרווה בגינה או בעציץ. זהו צמח חזק שכל מה שהוא צריך זה ניקוז טוב, הרבה שמש וגיזום מדי פעם. צמחי תבלין עולים במשתלות בין 3 ל-8 שקלים, תלוי בגודל. אין מה לחשוב על זה. רוצו לקנות!
כמעט
בכל מקום בו קראתי על מרווה היתה אזהרה שאין לצרוך ממנה כמות גדולה מדי, שכן היא עלולה לגרום להפרעות במערכת העצבים. אבל אל דאגה, קצת תה מרווה וזה עובר. לכל הגוף.
מרווה מזכירה תמיד תה עלים, אבל היא שימושית כמעט בכל תבשיל, מלוח או מתוק. להלן מספר רעיונות:
1. עלי מרווה מיובשים בלחם.
2. מרווה טריה או יבשה בתבשילי בשר בקר, עוף, הודו וחזיר.
3. מרווה עם תפ"א אפויים בתנור.
4. ברטבים לפסטה (למשל, מטוגנת על שמנ"ז עם צלפים, שום, פירורי לחם ולימון). חיים כהן בישל באחת מתכניותיו עלה מרווה בין שני עלי פסטה טריה.
5. כחלק מתערובת Herbes de Provence. זוהי תערובת צמחי תבלין מיובשים שהצרפתים מוסיפים לכל מיני תבשילים. יש לי דרך קבע תערובת כזו בבית, שאני רוקח מצמחי תבלין שגדלים בגינה.
להמשיך לקרוא ←
