כשהיתה מיקה בת שנתיים וקצת כבר הכירה היטב את עץ התות שבקצה המושב. גם חלק מהבגדים שלה הכירו אותו טוב מדי. בכל פעם שהיינו חולפים על פניו בנוסענו מאי שם בדרכנו לאי שם היתה מצביעה עליו ואומרת: "עץ תות!". סיפרנו לה על עונות השנה ועל מחזור הפירות וכשנגמרה העונה הסברנו שנצטרך לחכות עוד שנה כדי לאכול שוב תות מהעץ, כי כל התות נגמר. תיעדתי את מאורעות אותו בוקר משעשע:
המיקה שאהב תות
הפיליטון הבא מצריך ידע מוקדם בסיפור "האריה שאהב תות" של תרצה אתר. הקריאה באחריות הקורא בלבד.
באחד האמשים נסענו בבוקר לגן של מיקה. כשחלפנו ליד עץ התות הצביעה מיקה על העץ ואמרה:
"עכשיו אין תות!"
"נכון", אמרנו.
"מיקה אכל את כל התות!!", היא אמרה.
ולפני שהספקנו לתקן אותה הוסיפה:
"מיקה אמר: "פויה!"
זאת היתה פשוט טעות כל הענין הזה עם התות…