Yesterday scientists revealed that beer contains small traces of female hormones. To prove their theory, the scientists fed 100 men 12 pints of beer and observed that 100% of them gained weight, talked excessively without making sense, became emotional and couldn’t drive.
No further testing is planned.
לא לחם ולא חזק. זו עוגה והיא מתובלת בחוזקה (forte). בעוצמה. אי אפשר להשאר אדיש אחרי טעימה מפנפורטה. התגובה מגיעה מיד.
פירות יבשים, אגוזים, תבלינים, דבש, סוכר וקמח. זו הפנפורטה. מערבבים ואופים. בעבר נהוג היה להכין אותה לכבוד הקריסמס, אך כיום ניתן להשיגה במשך כל השנה.
הפנפורטה מזוהה יותר מכל עם העיר הטוסקנית סיינה. בדפי הארכיון של סיינה נמצא אזכור ראשון לקיומה של הפנפורטה ב-7 בפברואר 1205, כשנעשה בה שימוש כאמצעי תשלום מעשר לנזירים (כמו בקיוסקים של פעם שהיית מקבל מסטיק במקום עודף). סיפור יפה על הפנפורטה מלמד שבמקור היו בה 17 מרכיבים, כמספר הרובעים בסיינה. יפה.
אזכורים נוספים בדפי ההסטוריה מקושרים למסעות הצלב. הצלבנים לקחו עמם פנפורטה למסעות הארוכים. פרט להיותה משתמרת לאורך זמן, שימשה העוגה כמקור אנרגיה זמינה בעתות מצור.
אחרי שלמדנו מה הוא האספרגוס הלבן, איך מגדלים אותו ואיך חוגגים איתו, הגיע הזמן להגיע לחלק המעשי: איפה ואיך אוכלים אספרגוס לבן.
אכילה בחוץ
לאספרגוס הלבן טעם עדין ואופייני מאוד. המטבח הגרמני פיתח שורה שלמה של מאכלים ותבשילים הנבנים סביב האספרגוס הלבן. אם מגיעים לגרמניה, בלגיה, שווייץ, אוסטריה ולוקסמבורג בעונה הנכונה, כדאי למצות את ההזדמנות המופלאה עד הסוף. סטייק אפשר לאכול גם במקום אחר; אספרגוס לא. ניתן למצוא במסעדות שלל מנות עונתיות של אספרגוס וחלקן הגדול מגיעות עם בשר כלשהו.
טיפ ראשון לאכילת אספרגוס איכותי הוא לאכול במקום שנראה נכון. בארצות דוברות הגרמנית האוכל הטוב ביותר לא יימצא בהכרח במסעדות היוקרה בעלות הכוכבים, אלא במסעדות מקומיות הנשענות במידה רבה על תוצרת מקומית. רצוי לבדוק אם בכניסה למסעדה מוצב שלט שמכריז על אספרגוס מקומי. טקסט טיפוסי יהיה: Spargel. Täglich frisch. Direkt vom Erzeuger (אספרגוס טרי מדי יום. ישר מהמגדל). שלט כזה הוא בדרך כלל אות לכך שהמקום "כשר". כמובן שאין לאכול מנות אספרגוס במסעדות שמכריזות על עצמן כאיטלקיות, יפניות, סיניות וכיוב'. לכל העמים הללו מטבח מצוין, אבל הם לא מבינים באספרגוס לבן.
ספר הבישול הראשון שלי היה "בישול צרפתי" מאת יצחק כץ, שקיבלתי מאמא שלי בסוף שנות ה-80. הספר יצא לאור ב-1981 והדבר ניכר במתכוניו. למשל במתכון של אספרגוס ברוטב הולנדייז רשימת המצרכים כללה "1 קופסה שימורי אספרגוס של 420 גרם (או 700-800 גרם אספרגוס טרי)". כשניגשתי להכין את המתכון לא מצאתי כמובן אספרגוס טרי ולכן קניתי קופסה (שעלתה כמעט כמו הטרי). כשפתחתי אותה יצאו ממנה מספר גבעולים דקים ולבנים. זאת היתה ההיתקלות הראשונה שלי עם אספרגוס לבן ולא התרשמתי במיוחד.
באספרגוס לבן אמיתי נתקלתי רק ב-1997, כאשר גרתי בעיר פרייבורג שביער השחור. בתחילת חודש אפריל החלה בעיר תכונה מוזרה. כולם התחילו לדבר על Spargelzeit. בעיתונים המקומיים החלו לצוץ כתבות ומודעות על אספרגוס ובסופרים צצו חבילות של אספרגוס טרי, אך עבה מן הרגיל – והמוזר מכל – בצבע לבן. החבילות הגיעו מיוון ותהיתי מה פשר הדבר. זה היה רק הענן שבישר על פרוץ הסערה. כעבור מספר שבועות הוצפו החנויות והשוק של העיר בארגזי עץ מלאים בגבעולים לבנים שנראו בדיוק כמו שמוקים. התופעה בלטה בייחוד בשוק הצבעוני של העיר, אשר היה מלא עתה בשני מוצרים טריים לגמרי: תותי שדה ואספרגוס לבן.
אספרגוס לבן מקבוצות איכות שונות בשוק של העיר טובינגן.במדינת באדן-וירטמברג
לפני כמה שנים אסף המליץ לי לרכוש את ליקר Mandarine Napoleon הצרפתי מבלגיה (אני לא צוחק). קניתיו בדיוטי פרי ומיד התחרטתי. לא הסתדר לי הטעם של המנדרינות בפה. תפוזים ונגזרותיהם הם טעמים שאני מאד אוהב בפרי, אבל לא כל כך נהנה ממניפולציות שלהם ומשילובים שלהם עם טעמים אחרים. כך למשל, אין לי ספק ששוקולד-תפוז זה שילוב מופלא, אבל אני פשוט לא מסוגל לסבול אותו. אפילו הריח עושה לי רע. אני יודע שהבעיה אצלי, דוקטור, מה עושים אצלכם במקרה כזה?
