סילבסטר במנדוזה

label 1 (29)מי שעוקב אחרי מסעותיי במנדוזה כנראה שם לב שיש קפיצה כלשהי מה-29 בדצמבר עד ל-2 בינואר.  הסיבה היא ראש השנה הנוצרי, שמסיבה כלשהי, אנחנו הישראלים קוראים לחג "סילבסטר".  אין לי מושג למה, אבל אני גם כנראה לא אכנס לזה עכשיו.  עכשיו רק נדבר על כמויות היין ששתיתי באותו הלילה…

label 1 (12) בעלת הבית דיברה עם כל האורחים במקום וכל אחד התנדב לעשות או להביא משהו, אני התנדבתי להביא 3 בקבוקי יין.  קניתי סירה 2006 של CHANDON, ו- 2 מלבק 2005 של LA RURAL.  כמובן שחלק מהאורחים גם כן הביאו יין וגם כל מיני BRUT של יקבי מנדוזה. 

בערך בשעה 9 בערב אחרי התכנסות ו… נשיקות ו… חיבוקים (כל הבנות האלה…), לבסוף התחלנו לאכול ולשתות.  שתי מטיילות מבוגרות יותר שאני לא כל כך זוכר מאיפה הן, הכינו את רוב האוכל.  מלא נקניקיות וגבינות וסלטים וזיתים ולחם טרי ותפוחי אדמה ואורז.  באמת ארוחת מלכים.  היינו בערך 10 אנשים וממש ממש לא היה חסר יין.  כולם שתו ונהנו ושתו ודיברו ושתו וצחקו ושתו…  הבנתם ת'רעיון? 

label 1 (19) קצת לפני חצות כל אחד תפס איזה כתף של מישהו אחר ויצאנו החוצה לראות את הזיקוקים.  השמיים היו מוארים לפחות 30 דקות, משהו לא נורמלי. 

בכל מקרה, היה מצוין.  בערב הזה ממש לא הקפדתי על רשימת היין שלי.  צלמתי חלק מהתויות למחרת וחבל שאין לי יותר תמונות מאותו ערב מדהים ומלא חיים.   label 1 (36)label 1 (34)

 

Day 8

פורסם בקטגוריה ארגנטינה, יין | עם התגים | 2 תגובות

עוגת בננות

IMG_5086

כשהייתי קטנה האחים הגדולים שלי הרבו לאפות את העוגה הזו, ומבחינתי היא העוגה הבחושה הטובה ביותר. היא מה שהאמריקאים מכנים "Banana Bread", למרות שאני לא רואה באמת סיבה לקרוא לה "לחם".

מה שנחמד בעוגה הזו זה שהיא פותרת משברים.

כמעט תמיד קורה שקונים בננות ולא מספיקים לאכול את כולן ואז אלו הופכות בשלות מדי, אמא טוענת שהחלק הדביק ההוא זה דבש ואתם נופלים בפח.

ובכן, לא עוד!

בפעם הבאה כשהבננות שלכם בדרך לזבל (האורגני), עצרו לרגע והכינו את המתכון הבא.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ילדים, כתבת אורח, עוגה | עם התגים | 5 תגובות

החיפוש המתמשך אחרי האפוגטו האבוד

היה היתה לפני שנים רבות בעיר קטנה ולא מוכרת בשם תל אביב, ברחוב אליפלט 16, מסעדה איטלקית קסומה ומכושפת בשם פסטלינה. פסטלינה הי"ד, היתה ידועה בשולחן האנטיפסטי הענק שלה, עמוס הטעמים, המרקמים והצבעים, שהוא הדבר הראשון שהיית רואה כשנכנסת למסעדה ושרק ממנו אפשר היה להרכיב ארוחה מלאה. גן עדן לצמחונית. בפסטלינה גם גילינו את הקינוח המופלא אפוגטו ביאנקו (Affogato Bianco Al Caffè) ומאז שנסגרה לא הצלחנו למצוא טעים כמותו. בכל מסעדה בה מופיע האפוגטו (טובע, באיטלקית) בתפריט, התאכזבנו לגלות עד מהרה כי מדובר בגלידת וניל עם כוסית אספרסו חם לידה. אבל האפוגטו של פסטלינה היה קרמי ועשיר ולא גלידתי ותעשייתי. המלצר שהציג לנו אותו בפסטלינה הבין מהפרצופים שלנו שאין לנו מושג איך מתפעלים את הקינוח הזה. הוא נטל את הקנקן הזעיר עם האספרסו המר בתוכו והדגים כיצד נכון לצקת אותו על פני הקרם. התאהבנו במתיקות המרה ההיא ושנים שאנחנו מחפשים את אותו הטעם. למען האמת כבר התחלנו להתייאש. דבר לא יכול היה להכין אותנו לקראת אותה ארוחה באותה השבת באותה השעה באותה המסעדה.

וכך בשבת נאה אחת עשינו פעמינו תל אביבה. התחלנו במוזיאון תל אביב לאמנות (יש בשבת חניה חינם בשפע) ולקראת הצהרים נזלנו אל עבר האיטלקיה שמול גן העיר, עליה המליץ לי מישהו לפני כמה שנים. מאז פרוץ האינדיאניות יוצא לנו לצאת הרבה פחות למסעדות, לכן אנחנו בוררים אותן בקפידה כשכבר כן יוצא (פרט למקרה זה שלא ידעתי איך יהיה). היתרון הגדול ביציאה למסעדה עם הבנות, הוא השעה. בדרך כלל שעת צהרים מוקדמת או אחר הצהרים מוקדמת, לפני שמתחיל שיא הסרוויס, כך שהמסעדות לרוב שקטות והשירות טוב יותר.

  pastalina1

(התפריט שלנו בפסטלינה מיום 5 במאי 1999)

pastalina2a

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת מסעדה, הגיגים | 13 תגובות

מנדוזה, היום השביעי, 29/12/2007

After only 6 hours of sleep (and sparkling wine still in my veins) I woke up in a very good mood and was already on a bus to Maipú at 8 in the morning. As soon as Hugo laid his eyes on me he went into his house and brought out his crown bike for me, what a good guy. I was given my water bottle and off I went, another day of riding through the Mendozian country side visiting wineries. This time I took Juan José Paso Road and crossed Rt. 40 until the famous San Martín Avenue. I took a left and arrived at Bodega Weinert at 9 in the morning after a 20 km or more bike ride.

23 Weinert Weinert – Bodega y Cavas is a German owned winery with Brazilian ancestry. I walked in and expressed my interest in having some tastings. Since I was the only one there and so early in the morning, the nice girl suggested to taste all the wines she had open. A total of 9 wines, okay with me. We walked down into the wine cellar and after all the wines were brought out and poured, I starting drinking them one by one. While drinking I asked about the winery's history and its worldwide business. Most red wines were fruity but with a dry aftertastes. I liked the white wines better. A nice white wine was their Chenin Blanc 2003 which had a nice light whiskey color. weinert-carrascal-2005 The wine had great aromas of apple, maple syrup and caramel; together with a light raisin flavor. Since the tastings didn't cost anything I decided to buy another wine bottle opener (my 7th). I said "Muchas gracias." and continued on. I had a 10 o'clock reservation at my next winery.

I arrived at Hacienda del Plata Viñedos & Bodega on time even though I couldn't find it in the beginning. They still don't have a sign in front and I don't know if they even plan to put one up. I recognized the number 4871 and rung the intercom button. I was buzzed in and walked into a sun bathed courtyard. A woman came to meet me at the path and introduced herself as Chrissie. Originally from Canada, Chrissie works part time for the bodega giving wine tours

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה English, ארגנטינה, יין, יקבים, מדריכים | עם התגים | תגובה אחת

שפרגל? גם, אבל לא רק

P5283423

  דייג אוהב שרימפסים

מי שקרא את החלק השלישי של סאגת האספרגוס הבין שכתבנו יצא שוב לשטח. מסקנה ראשונית? אפשר לבלות חיים שלמים בתחנת רכבת גרמנית גדולה ועדיין לאכול מצוין.

יצאנו לסיור קטן בצפון-מערב גרמניה. המסלול כלל את עיר המסחר העתיקה ברמן, עיר המרציפן ליבק, המבורג, הפלגה של שלושה ימים לאורך החוף המערבי של מדינת שלזוויג-הולשטן וסיום בברלין – עיר נידחת, אפרורית ומשעממת.

יומן אכילה מסודר לא הכנתי, אבל בכל זאת אנסה לתאר מספר חוויות מעניינות על פי סדר כרונולוגי. זו הפעם אחרונה שהמילה "שפרגל" מוזכרת בפוסט הזה והוא הסיבה לחלק מן החורים שבכרוניקה. את החוויות איתו תיארתי בנפרד בפוסט ה-XY (פעם אחרונה או לא?) השלישי וכך בעצם קיצרתי את הפוסט הזה במידה ניכרת.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה גרמניה, מדריכים | 3 תגובות