מסעדת סהרה

ביום שלישי האחרון, הוזמנו אשתי ואני למסעדת סהרה (מסעדה מזרחית) ע"י משרד יחסי הציבור של המסעדה. המסעדה ממוקמת בצומת נין ביציאה מהעיר עפולה לכיוון צפון על כביש 65. המסעדה שוכנת במבנה מרהיב שבנוי מלבנים ותוכננה ע"י אדריכל ממשפחת זועבי אשר מתגוררת בכפר נאעורה. המסעדה נפתחה בשנת 1999 ועד היום היא בבעלות משפחת זועבי. אני חייב לציין שהייתה בי סקפטיות מסוימת לגבי המסעדה מכל הבחינות – מבנה, אוכל, עיצוב ואוירה. אני גם חייב לציין שהופתעתי לטובה בכל התחומים שצוינו. כמו שאומר הפתגם באנגלית – "You can't judge a book by its cover". עד שפותחים את הספר ומתחילים לקרוא, בעצם אין לך מושג מה יש בפנים. אין ספק שאת הדלת למסעדה היה שווה לפתוח.

 P6200050

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת מסעדה, בשר | 7 תגובות

ברעצל – המדריך המצולם

בעקבות הפוסט של דני והמתכון של מריון, לַשתי, אפיתי וצילמתי:

IMG_3904

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אוסטריה, בצק, גרמניה, ילדים, לחמים | עם התגים | 9 תגובות

המסע אחר בשר היען הקדוש

אני לא כל כך יודע איפה להתחיל. אולי בהתחלה, זה רעיון.

בתקופת הלימודים בצפון בשנים שבין 2000 ל- 2003 התחלנו לאכול בשר יען. שאלתי את עודד איך הגענו לבשר הזה כי לא כל כך זכרתי. מסתבר שרועי, חברנו לספסל הלימודים, הוא זה שהציג בפנינו את בשר היען לראשונה. אם קראתם חלק נכבד מהבלוג אולי הבנתם שברגע שאני מתחיל לאכול משהו ואוהב אותו, אני פשוט לא מפסיק. אחרי הפעם הראשונה שאכלתי בשר יען ממש לא יכולתי להפסיק. כל פעם שנסעתי לקנות בשר יען יצאתי מהחנות עם לפחות 5 ק"ג. בזמנו הייתה חנות קטנה של מזרע בצומת צמח, שם מכרו פילה וגם בשר טחון של יען. איך חגגתי, בעצם כולנו חגגנו. בשר היען באמת טעים ועסיסי. צבעו קצת יותר בהיר מבשר בקר וטעמו קצת יותר מתקתק. לא נעים לי להוסיף שהוא גם יותר בריא, כי לא זו הסיבה שאכלנו ממנו כמויות מסחריות. לבשר אחוזי שומן ממש נמוכים ועיקר הלקוחות בחנות היו אנשים שיש להם בעיות עם שומנים בדם. אני אפילו הייתי מוכן שיהיו לי שומנים בדם תמורת סבסוד משמעותי ואספקה רב שנתית של בשר יען. אם כבר מדברים על סבסוד, בשר היען נמכר במחיר נמוך משמעותית מבשר בקר וכמובן מכבש.

pic 018

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בשר, יען | עם התגים | 5 תגובות

העוגיות המלוחות של צביקה השכנה

כשהייתי ילד היו לנו שכנים טובים בשם הנרי וצביה. אנשים חביבים שופעי סימפטיה, שמשום מה התעקשתי לקרוא להם אַרני וצביקה. אמא שלי קיבלה מצביה מתכון לעוגיות גבינה מלוחות, שהפכו מיד לדיירות קבע בשיכון הצנצנות שלנו לעוגיות צעירות. חברים שמכירים את העוגיות האלה וקופצים מדי פעם לביקור יודעים לגשת קודם כל אל הצנצנת שלהן.

IMG_4927

התלונה הנפוצה ביותר על העוגיות האלה היא שהן מלוחות מדי. תלונה מעט פחות נפוצה ביותר היא שקשה להפסיק לאכול אותן.

טיפ חשוב שאח שלי גילה באחת הפעמים שאפה אותן – הן טעימות יותר כשתאריך התפוגה של הגבינה חלף לו זה מכבר. אני לא מכוון לזה, אבל כמעט תמיד אני קונה את הגבינה, שוכח ממנה ונזכר בה רק אחרי שהתאריך חלף הלך לו. עוד לא היו מקרי תמותה באוכלוסיה בעקבות כך, למקרה שתהיתם.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה גבינות, עוגיות | עם התגים | 6 תגובות

גבינה לבנה? לא ממש. המסקרפונה ועלילותיה

P1012153

באיחור אלגנטי לחג הגבינות אך ברוחו וברוח מבצעיו, החלטנו לבדוק מה אפשר לעשות עם הגבינה האיטלקית השמנה והרכה הזאת. אפשר אמנם למרוח על לחם, אבל עדיף להכין איתה מנות אחרונות. בתור בונוס הוספנו גם מדריך קצר לגילעון דובדבנים

כמו רבים מהסיפורים שעולים כאן, גם סיפורה הפרטי של המסקרפונה מתחיל בעיר הדרום גרמנית פרייבורג. בתקופת לימודי שם באמצע שנות ה-90 נסעתי פעם במכונית עם שני חברים לעיר הצרפתית פרפיניון. כדי לסייע לנו לעמוד בנסיעה של שמונה שעות בכל כיוון, נטלתי על עצמי את המשימה לארגן צידה לדרך. במהלך הקניות נתקלתי על מדפי הסופרמרקט בקופסא של גבינה לבנה איטלקית בעלת אחוזי שומן גבוהים מאוד. כמובן שצרפתי אותה בשמחה לקניות. בדרך, התחלנו להיות רעבים ולכן שלפתי לחם טוב ואת הגבינה והתחלתי למרוח. למרבה ההפתעה הגבינה היתה מתקתקה והזכירה יותר קרם מאשר גבינה לבנה. זאת היתה ההיתקלות הראשונה שלי במסקרפונה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה איטליה, גבינות, פירות, קינוחים | עם התגים , | 9 תגובות