הצמחונית ואנוכי התייצבנו לסיור רגלי בסמטאות יפו העתיקה וסמטאותיה שנחתם בארוחת ערב במסעדת חג' כחיל, מטעם ארגון יחסני הציבוריוּת של המסעדה.
מדריכתנו, מיכל ששון, סיפרה לנו בינות לאבניה העתיקות של העיר אנקדוטות הסטוריות וסיפורים מעניינים בהשפעת "תמונות יפואיות" של מנחם תלמי. כך למשל, שמענו על הקישלה, הכלא שהיה בכיכר השעון, שגרם לי לחשוב על קישקע ממולא, על נעלי ה"קיפי" שאשתו של הרצל (זה עם הזקן) שלחה אותו להביא מארץ הקודש, על איך נפוליאון בונפארטה תיבל ברעל את האוכל של חייליו שחלו בצרעת ועל מבנים, סמלים, אנשים, אירועים ודיליג'נסים (מה זה? בהמשך נלמד).
אין כמו זוהי יפו בלילות, ילדה! או משהו כזה…
את כל אזור כיכר השעון הגדולה אופף בְּלִיל ריחות סמיך של בשר על האש, פחמן חד חמצני (מאגזוזי המכוניות), צ'יפס מטוגן ועשן נרגילות. כשמעפילים אל הגן שבראש הגבעה האוויר הופך נעים יותר ומוֹבִּילי יותר והשמש השוקעת בים מקבלת גווני גזר ועגבניה. ולא, ילדים, היא לא הולכת לישון, הים פשוט מכבה אותה. אחרי כשעתיים ודקה תם הסיור, החכמנו, צחקנו, פיתחנו תאבון ומכיוון שכך פנינו בחזרה לחג' כחיל.
