אוכל במסיבת יום הולדת לילדים מהגן לא חייב להיות נחות, דוחה, בלתי מזין, משמין ולא טעים. אפשר גם אחרת.
האינדיאנית הגדולה שלנו הגיעה בשעה טובה למצווֹת גיל ה-4 וכיאה למסורת המשפחתית צויין המאורע בשלושה ארועים נפרדים. בחיק המשפחה, בחיק הגן ללא ההורים ובחיק הג'ימבורי עם ילדי הגן וההורים. מבולבלים? גם אנחנו היינו. הארוע המשפחתי היה צנוע, חביב ועם אוכל ביתי טוב. שני האחרים כללו ממתקים, מיצים ממותקים ותת-אוכל, כמו לחמניות עם נקניקיות מהסופר וחטיפים משקית. ניסיתי למנוע את זה. אחרי הכל אני האבא של כלת השמחה, כן? שאלתי למה צריך לאכול את הג'אנק הזה והתשובה שקיבלתי היתה: "זה מה שילדים אוהבים. אם תביא משהו אחר, אף אחד לא יאכל". ובאמת בכל אחד מהיומולדתים (יומולדוֹת?) של ילדי הגן נערכה חלוקת נקניקיות בלחמניות. לפעמים היה קטשופ, פעם אחת הופתעתי לראות כרוב כבוש (שנשאר סגור, כי איזה ילד אוכל כרוב כבוש?) ובפעם אחרת התחלתי לבכות מהתרגשות כשראיתי טבסקו. אבל מעולם לא ראיתי חרדל, לא מיונז, לא בצל, לא חמוצים, לא עגבניה ובטח שלא נקניקיות אמת. "כי זה מה שהם אוכלים". הכנקניקייתם? מיד נברר.
(אוכל איכות. השמחה לילדים?)
