ביום שישי קריר אך שמשי בתחילת חודש פברואר, סוף סוף יצא לי לבקר ביקב לוריא. פגשתי ביקב את גיסי וחברתו אשר היו בחופשה בצפון הארץ ותכננו לבקר ביקב גם כן. היקב ממוקם במושב ספסופה שנמצא למרגלות הר מירון שבגליל העליון.
מאז תערוכת סומלייה בשנה שעברה (נובמבר 2011), יינות יקב לוריא זכורים לי לטובה. כמו כן, ממש התרשמתי וגיליתי פוטנציאל גדול להתיישנות בחלק מיינות היקב.
חזיר הבר ידוע כחיית בר מהירה, עצבנית וחזקה. רבים נתקלו בו בישראל בטבע, אך ברי-מזל מעטים נתקלו בו על הצלחת, למרות שנוהגים לצוד אותו בארץ. בדומה לחיות ציד אחרות, גם לבשרו יש את הטעם הבשרי החזק האופייני לבשר ציד, אם כי בניגוד לצבע הכהה המאפיין את בשרן של חיות ציד אחרות, צבע בשרו בהיר יחסית. לא מזמן היה לי המזל להיקלע בגרמניה לחנות עם מבחר יפה של בשרי ציד ומיהרתי להצטייד בנתח סינטה יפה של חזיר בר. לפני שנים רבות הכנתי סטייקים מנתח דומה והגשתי אותם עם מרקחת פירות יער. המנה היתה מעולה וכשהיה לי ברור שהנתח יהפוך לסטייקים התחלתי לחשוב איך להכין אותם. בשלב זה עלה הרעיון לשלב אותם עם פטריות מורל יבשות גדולות שקניתי לפני מספר חודשים ב-KaDeWe. פעם אחת בלבד בעבר הכנתי משהו עם פטריות אלו ובפעם ההיא תרומתן למנה היתה זניחה.
איך יודעים שבא אביב? מסתכלים סביב סביב ואם רואים בכביש 6 הרבה חוטמיות ורדרדות, ואם בין עננים הציפורים שוב נודדות, ואם מתחילים לקבל שוב הזמנות לאירועים בימי שישי, אז יודעים שבא אביב. ואכן, ערפילי בוקר כיסו את הבוקר בדרך לקיבוץ הראל ומעל אחד השדות להקה של איות צרעים החלה לתפוס גובה כשהאדמה התחממה שוב ויצרה תרמיקות. בשנה שעברה הוזמנו לארוע ההשקה החביב שנערך ביקב קלו דה גת עם ראשית האביב וגם השנה ערך היקב ארוע במתכונת דומה ושמחנו להגיע לשם שוב. עודד הגיע כחצי שעה מוקדם מדי, מה שאפשר לו לטייל קצת באזור הירוק והפורח של היקב, בינות לישובים עם שמות מוזרים.
לבירה הגרמנית יש הרבה מה להציע – גם בתחום הבירה. הבירות הטיפוסיות לברלין הן מסוג פילס ו-Berliner Weisse – סוג של בירה בהירה חמצמצה שכדי להפוך את טעמה לנסבל נוהגים לשתות אותה עם תרכיז פירות יער אדום או עם תרכיז עשבים ירוק. מבחינות רבות היא מזכירה את בירת הלמביק ושלוחותיה הפירותיות. על זה נאמר בכפל משמעות, מה הטעם? על הפילס כבר כתבתי והמלצתי ש"לא".
למרבה השמחה פועלות כיום בברלין מספר מבשלות עצמאיות – חלקן חדשות למדי – אשר מספקות אלטרנטיבה טובה ולעיתים אף זולה לבירות המסורתיות. יש לציין כי לא נתקלתי בברלינר ווייסה באף אחת מן המבשלות שביקרתי – מה שמצביע כנראה על מידת הפופולריות של הבירה הזאת בברנג'ה העצמאית.
פריחת מבשלות הבירה הקטנות והפרטיות היא תופעה כלל עולמית המתרחשת בשנים האחרונות אפילו בארצות בעלות מסורת ארוכת שנים של ייצור בירה. המבשלות הקטנות מהוות קונטרה למונופולים הגדולים שהשתלטו על הענף. כפי שכתבתי בעבר, גם בגרמניה ניכרת מגמה זו.
ניצלתי ביקור עבודה קצר בברלין כדי לבדוק מספר מבשלות קטנות הפועלות בה ובסביבתה.
ביקרתי בכל מיני מבשלות – ממבשלה שישבה באחוזה גדולה המוגדרת כאתר מורשת עולמית ועד מבשלה של שניים וחצי דוודים בפינתו של שוק מקורה. השתתפתי גם בסיור יוצא דופן בחללים התת-קרקעיים של אחת המבשלות הגדולות ביותר שפעלה בברלין – סיור שהחל במבשלה פרטית פעילה, והסתיים בה.
