פעמיים יצא לי להיתקל בעבר בקולינריה הפורטוגלית. בשנות ה-90 בשוק המקורה של פרייבורג היה דוכן אוכל מוכן של בעל ואשה ממוצא פורטוגלי, אשר הציעו מבחר מאכלים מצוינים, שהתבססו ברובם על דגים ופירות ים. באותה תקופה התארחתי גם בברלין אצל פורטוגלופיל, וזכור לי במיוחד ערב אחד בו חיסלנו שני בקבוקי יין פורטוגלי אדום.
לפני מספר שבועות למדנו במערכת שפונדרה כי גם בת"א פועל פורטוגלופיל בשם אייל מרון. קיבלנו הזמנה לטעימת יין בביסטרו שלו, שבעבר נקרא טשרניחובסקי 6, אבל ידוע כיום בשם Adega – "מרתף יין" בפורטוגזית. למרות שבד"כ אני מכסה אירועי בירה, זכר אותו יין אדום על המרפסת בברלין עשה לי חשק להגיע לאירוע וכך נכנסתי בשערי "אדגה" יום בהיר ולוהט אחד בשעה חמש אחה"צ בדיוק. בניגוד לאירועי יח"צ רבים בהם היינו, הפעם נכחו במקום רק ששה אורחים – כולם גברים – וכולם חוץ ממני ידענים גדולים בתחום היין. היה בכך כמובן ערך מוסף רב וניתן היה ללמוד רבות מן הידע הקולקטיבי שהוצג שם. כך למשל למדתי שייננים פורטוגלים השפיעו רבות על תעשיית היין של דרום ברזיל וצ'ילה.