בבית של סבא וסבתא שלי היו כמה מדפים מלאים באוגדנים של גליונות "הארץ שלנו" ו"משמר לילדים". אחד הדברים שאהבתי כל כך לעשות בביקוריי שם היה לעיין בהם. זה חלק מספרות הילדים שאמא שלי גדלה עליה ובתור ילד היה מעניין מאד לקרוא מה שהיא קראה 24 שנים לפני. הדפים הצהובים-חומים, שהפכו יותר ויותר פריכים עם השנים והריח הישן שלהם עשו ועדיין עושים אותי שמח. כשחילקו בני המשפחה את הרכוש בבית אחרי שהסבים הלכו לעולמם אני ביקשתי את חתיכת ההיסטוריה הזו. היה לי קשה לדמיין את כל מאגר הנתונים הזה נערם ליד איזה פח זבל, או נדחף באיזו ספריה ציבורית לפינה אפלולית ומאובקת שאף אחד לא מגיע אליה. במקום זה, כל הכרכים האלה אוגרים אבק אצלי. סבתא דינה היתה גאה (ואז נוזפת בי על האבק).
(הקהל בעד התרנגולת)
הכל התחיל במנוי למשמר לילדים, שיום אחד סבא שלי גילה שהעתון שייך לשומר הצעיר, ולא היה מוכן לזה שהילדים יקראו בבית תעמולה שמאלנית. הוא כעס, ביטל את המנוי ובמקומו עשה מנוי להארץ שלנו, שלא היה מזוהה פוליטית עם אף זרם. סבתא התעצבנה עליו והחזירה את המנוי. וכך הילדים קיבלו את שתי החוברות מדי שבוע.
לא מזמן נתקלתי באתר הזה, שהרעיון שעומד מאחוריו קוסם לי וחשבתי שאולי אוכל למצוא בארכיון שלי אנקדוטות קולינריות משנות ה-40 וה-50.
