סופיה: הפשטידה הזאת, עושים אותה עם תרד, צימוקים, צנוברים ולמעלה אבקת סוכר. זה מניס (Nice), מה את מצפה?
יוליגינקי: אולי תעשי עוף?
הרמינטרודה: עוף? מה, אנחנו בעונש?
(אזניים לקוטג’)
באמשים טרופים מעין אלה אני חושב יותר ויותר להשקיע בפיתוח הרגל מגונה לצותת לשיחות שמתנהלות בשולחנות סמוכים אלי במקומות ציבוריים. ביממות כתיקונן אני לא מקשיב למה שנאמר סביבי, אבל לפעמים, כך גיליתי, זה מאד מעניין. אמנת פולין המאוחדת לדורותיה, אשר על ברכיה התחנכתי ושמנחת זרועה למדתי לחשוש, מציינת במפורש שאין זה מן הנימוס להאזין לשיחות של אחרים, אך למען המחקר האנתרופו-קולינרי אני מוכן לעשות אקספציה.
תוך שהם מתכננים מה לבשל ומנסים להזכר איזה חומרי גלם יש במקרר בבית, המשיכה השיחה ששקלטתי (שקלוט – שחזור קלט/תמלול) בבית קפה באחת מערי הקודש הרבות שלנו, בערב ראש השנה בבוקר. במהלך סיעור המוחות הזה הייתי כזבוב על הכותל. השמות, אגב, בדויים:
