גרוזינים (או שמא גאורגים?) היפים
חובת ביקור בבנק הנמצא במרכז ירושלים הביאה אותי פעם נוספת אל השוק. מן הבנק לא באה כל ישועה, אבל יש לי הרגשה שהבנקאים לא יאהבו את חשבון הבנק שלי אחרי הביקור הזה. אנשי השוק, כמו שחברתי קוראת להם, רוששו אותי פעם נוספת כמו שצריך. יחד עם זאת, יש לי תרומה חיובית לקמפיין הבירה הזולה של עודד.
רבים מכירים ואוהבים את מסעדת הפועלים "רחמו". חבל שלא שמים לב שממול ישנו מקום מעניין לא פחות ואולי אף יותר. בירושלים ישנה עדנה בשנים האחרונות למטבח הגרוזיני ואחת הסיבות לכך היא ה"חצ'אפוריה". זוהי מאפייה גרוזינית שלא עושה הנחות. למשל: בניגוד לפיצריות, אין כאן ויטרינת מאפים מוכנים. המאפה נכנס לתנור רק אם יש הזמנה. כלומר, זמן ההמתנה למנה עשוי להמשך בין 10 ל-25 דקות. השיטה היא להגיע למקום בתחילת הביקור, להזמין, לצאת לעשות קצת קניות ולחזור אל המאפה החם. דוגמה נוספת לחוסר הפשרות הוא השימוש שנעשה בכל המאפים בחמאה ולא במרגרינה ובגבינות גרוזיניות ולא בשום גבינה אחרת. התוצאה של כל זה היא מאפים טעימים להפליא.
בביקור הקודם טעמתי את האצ'רולי המהמם והמסובך לאכילה. הפעם הזמנתי מנה פשוטה יותר: מגרולי העשוי מבצק עלים עגול ממולא בגבינה ועם ציפוי גבינה מלמעלה. עם כל מנה מקבל הסועד צלוחית של ירקות כבושים תוצרת בית. מצא חן בעיני במיוחד הגזר, שלו טעם מתקתק נהדר. לקחתי הביתה לטיפול מאוחר יותר אצ'מה – מאפה עלי בצק עם גבינה קשה וחמאה. עוד תענוג צרוף שמומלץ לחמם היטב בבית לפני ההגשה.
גם את זה אפשר למצוא שם: משקאות בלתי מזוהים מגאורגיה
אחרי כל זה התחשק לי בירה. איכשהו נסחפתי לי אל קצהו של הרחוב המקורה והיות וראיתי מקומות פנויים רבים על הבר הקטן של "5 במאי", נכנסתי והתיישבתי. אוי, זה מקום מוזר. וחמוד. בעלי הבית והעובדים הם חברי קומונה שלא הצלחתי לגמרי למקם על מפת ההיפים-היפסטרים-שלוכים טבעונים. בכל מקרה, יש במקום שלוש בירות מן החבית ושלל מנות חלביות קטנות. הזמנתי אויסטר סטאוט בכוס גדולה. רגשותי לגבי תמחור הבירה כאן מעורבים. בתפריט הם כותבים על הבירה"קטן/גדול", ואכן הגדול מתגלה לא ככוס של חצי ליטר אלא ככוס פיינט, שהוא כידוע קטן יותר. שלוש הבירות מחבית הן בירות ייבוא, ששתיים מהן – גסר האוסטרית ואויסטר סטאוט הבריטית נדירות למדי. השלישית היא קסטיל רוז' שאינני אוהב. מחיריהן: גוסר 23/28, אויסטר 24/29, קסטיל 22/34 ש"ח (מה?!). בתפריט הבירות מופיע שם נוסף: גוסטיל. ראיתי ושכחתי לשאול. אני חושד לפי השם שמדובר בתערובת של גסר וקסטיל. זה לא נשמע טוב.
פעם תפריט האוכל של המקום היה כתוב בעטים צבעוניים על דפים תלושים ממחברת. כיום מודפס כדבעי. מכיוון שבעבר אכלתי במקום כמה מנות קטנות מעניינות, גם הפעם לא התאפקתי והזמנתי סלטון סלק בגריל עם תפוח עץ ירוק וגבינת סנט-מור. מנה קטנה מאוד שמתאימה לנשנוש ליד הבירה, ובהחלט טעימה, אבל הייתי ממליץ להגישה בצלוחית קצת יותר יציבה, יען כי המלעונה כמעט התהפכה לי כמה פעמים כשניסיתי לחתוך את המרכיבים.
סלט סלק עם תפוחי עץ סנדוויץ' טוניסאי בצלחת
לאחר שסיימתי עברתי ליד פרויקט הבניה המסקרן של חיים אוחנה, אשר אמור להפוך למסעדת דגים. חיים סקר את המקום כשעברתי והוא הבטיח שהמסעדה תפתח עוד חודש. ליומנים יש רושם כי מדובר כאן בפרויקט הרכבת הקלה II, היות ולפני כחודש חיים גם הבטיח "עוד חודש". לפחות התקינו כבר ברזי בירה (המצאי לא נראה מרשים).
חיים והברזים
מאפיית טלר הובילה את מהפכת האפיה בשוק ועד היום אנו מוקירים לה על כך תודה. למאפיה שירות ציבורי יוצא דופן. בשעה שבע וחצי בערב מציעים בסניף המרכזי את כל התוצרת שנותרה על מדפים בחצי המחיר. כשהתחילו עם כך אנשים מעטים הגיעו ונהנו, אולם בינתיים השמועה פשטה כאש בשדה קוצים וכבר כעשרים דקות לפני המועד ניתן לראות התגודדות גדולה בפתח המאפיה. היות וכעת חורף הופתעתי לראות שאנשי המאפיה אפשרו לציבור המתקבץ מארבע רוחות השמים לעמוד בפנים לפני המדפים ולחכות לשעה הנכונה. היה זה מראה ששעשע רבים, כולל זוג שנכנס כנראה בפעם הראשונה למקום ולא הבין מי נגד מי. בסופו של דבר, קצת לפני שעת ה"ש", אחת העובדות ניגשה לסדר משהו על המדף. מישהו חשב שהאות ניתן וההסתערות החלה. העובדות קראו לשווא את הציבור לסדר בציוצים קלושים ובסוף זרמו עם זה. עוד ערב הסתיים בטלר.
גדול. הסכנות שאורבות לאזרח התמים בחנויות לחם עם רדת החשיכה.
אכן האצ'רולי (זה זה עם הביצה למעלה נכון?) היה ממש טעים!
יש גם בתל אביב כמה חצ'פוריות למיניהן
המאפים נשמעים מאוד טעימים ומזמינים. אצטרך לזכור לדבר איתך פעם הבאה שאגיע לבירת ישראל.