ההתחממות הגלובלית מקדימה יותר ויותר את בואו של האביב באירופה. בהמבורג הכרכומים החלו לבצבץ בסוף פברואר והנרקיסים באמצע מרץ. מעבר לעניין הרב בפרחים, אי אפשר לשתות אותם ואין בהם אלכוהול. לכן, בוא האביב מסמן את חידוש המסעות בעקבות מבשלות מוזרות או משונות. בביקורי השני בפלנסבורג, שעל הגבול עם דנמרק, החורף היה עדיין בעיצומו, אבל יום סביר הביא אותי לשם. לא ערכתי מחקר רציני ושוב ישבתי במבשלת האנזן הפרטית, ושוב התאכזבתי מהבירות ונהניתי מהאוכל הגרמני המסורתי.
לפני או אחרי קפצתי לחנות המזכרות של מוזיאון הספנות המקומי. כמעט בכל עיר חוף רצינית בגרמניה יש מוזיאון כזה, שבד"כ לא מצדיק ביקור (חוץ מזה המשובח של המבורג), אבל כולל חנות מזכרות חמודה (והטובה מכולם נמצאת גם היא באותו מוזיאון בהמבורג). הפעם העליתי בחכתי בחנות שני ממצאים מעניינים: בירת רום וספר על מנהגי האלכוהול במדינות צפון אירופה, עם דגש על צפון גרמניה. אין פלא שבפלנסבורג – בירת הרום של צפון אירופה – החליטו לבשל בירת רום. זאת בירה חורפית שמיושנת בחביות שבהן היה קודם רום. רעיון יפה, אבל מחירה העצום – 4.5 אירו לבקבוק של שליש הופך אותה לסוג של מוצר מותרות.
הספר התגלה כאוצר בלום של מידע, כולל רשימת מבשלות קטנות. הופתעתי למצוא ברשימה מבשלת בוטיק בשם האקזוטי Westindien Compagnie (חברת הודו המערבית) שנמצאת בפלנסבורג. מיהרתי לאינטרנט לחפש מידע, ויוק. כל תוצאה הפנתה לחברה בשם James Farm Brewery שהתלבשה לא רק על הכתובת האינטרנטית של המבשלה הקודמת, אלא גם בכתובתה הפיזית. קראתי קצת על האופרציה ועד היום אני לא מבין מה בדיוק קרה שם, אבל התברר שמדובר בחווה שמייצרת בעיר בירת בוטיק. החלטתי לנסוע בהזדמנות ולבדוק את הנושא.
יום אביבי נעים בתחילת אפריל הוביל אותי לתחנת הרכבת של המבורג ולנסיעה של כמעט שעתיים לגבול הדני. אחרי ישיבה בקפה חמוד שכמוהו יש בפלנסבורג למכביר, עליתי בשעת צוהרים מאוחרת על האוטובוס למבשלה. אחרי הליכה של חמש דקות ראיתי סימן ראשון שכמוהו לא ראיתי מעולם: מכונה לממכר בירות בוטיק. 
אוטומט בירות בוטיק הכניסה המוזרה
לידה כניסה למשהו שנראה כמו מאפייה ומעליו אפילו שלט של מאפייה. בלבול. למרבה המזל צדה עיני שלט Biergarten גדול ונכנסתי בעקבותיו לרחבה עם שולחנות וספסלים חמודים. הבלבול נמשך ולא הצלחתי להבין מהיכן נכנסים וכיצד. למרבה המזל בחור גדול וחביב בבגדי אופה פתח דלת ובירך אותי. אמרתי לו שבאתי לבירה, אבל שהמאפים שלו נראים נפלאים. התבדחנו קצת על חומרי הגלם הזהים ואז הוא הראה לי דרך איזו דלת להיכנס. למרות שקראתי שהמבנה כולל מבשלה, מסעדה וחנות לא הייתי מוכן למראה בפנים.
החנות רחבת ידיים ורגליים
לחמים. הפער למטה נוצר בגלל שלקחתי לחם לתת גבינות ובשרים
דברים חמודים עוד חמודים
מניסיוני עם עסקים דומים ציפיתי לכמה מוצרים, קצת מזכרות וזהו. התגלתה חנות מרשימה עם מוצרי בשר, גבינות, יינות, גרנולה ועוד ועוד. וכמובן, מאפים. אשה סימפטית מיד ניגשה אלי ותיארה לי איזה בירות יש מהחבית. הבירה הראשונה שהיא הזכירה היתה פילס – השם הגרמני ללאגר. אמרתי לה שלאור ניסיוני עם פילס בצפון גרמניה אני מפחד. למי שלא יודע, ללאגרים הצפון גרמניים יצא שם של נוזלי חניטה בגלל מרירותם הבלתי נסבלת. כל מי ששתה קרלסברג או הייניקן – זה הטעם. האשה הראתה מיד הבנה לחששותי והבטיחה שאצלם זה שונה. הזמנתי שליש כדי להקטין את הסיכון. עוד באינטרנט שמתי לב שיש תפריט אוכל מעניין, אבל בסוף בחרתי משתי מנות היום קאריוורסט.
אני רגיל לקבל את זה בקערית קרטון
אחרי שהזמנתי, נפניתי לסקור מעט את החנות המרשימה ואת החלל הפנימי. האשה צצה עם הבירה שלי והלכתי איתה לשולחן בחוץ. בדרך דיברנו קצת על הפילסים של צפון גרמניה והיא הסכימה שהם לא ראויים לשתיה. היא הזכירה ספציפית את מבשלת פלנסבורגר המקומית הגדולה. על כך השבתי לה שיש עוד גרועות ממנה.
טעמתי והבירה היתה חביבה. המרירות עדינה ולא הרגשתי שמישהו מנסה לפחלץ אותי חי. לפתע הופיעה נערה חביבה והביאה את הקאריוורסט. הרבה מסעדות מציעות כיום את מאכל הרחוב הפופולרי הזה, אבל מעולם לא קיבלתי אותו בהגשה כה מסעדתית.
הכוס הראשונה התרוקנה והזמנתי מהאשה הנחמדה 0.4 ליטר של בירת חיטה. מבשלות בוטיק רבות בגרמניה עברו למידה זו. חששני שהסיבה לכך היא לא רק ניסיון להיבדל מחצי הליטר של המבשלות המסורתיות, אלא גם ניסיון להגדיל רווחים עם תמחור של חצי. גם החיטתית התגלתה כנחמדה לסוגה. בינתיים ניגש אלי האופה עם קופסת פלסטיק ושאל איך הבירות. שוב התלוננו על הפילסים הצפון גרמניים וגם הוא הזכיר ספציפית את פלנסבורגר. הזמנתי אותו לנסות את הולשטן ההמבורגאית והוא הנהן במרץ בהבנה. הוא פתח את הקופסה והראה לי תערובת לתת שנותרה מבישול הבירה. מיד שאלתי אותו מה הוא עושה עם זה והתברר שהוא מוסיף את זה לבצק של לחם. הבטחתי לעצור ליד בהמשך.
חלל הישיבה הפנימי נראה מזמין מאוד
לאחר שסיימתי נכנסתי לחנות ורכשתי שתי גבינות, פנצ'טה מגולגלת ואת הלחם עם הלתת. הנערה סיפרה שהמקום נפתח רק באוקטובר לאחר שירש את המבשלה הקודמת. ביסודו של דבר מדובר בחווה שמגדלת את רוב המוצרים המשמשים לייצור הבירה. מוצרי המבשלה משווקים תחת השם Farm Rebels, ששאב לדעתי את השראתו מהמותג Crew Republic של מבשלת הענק הבוטיקית ממינכן. מטבח המסעדה נקרא בתורו Rebels Kitchen והחנות James Farm Market. את המאפייה מפעילים בכלל בשיתוף פעולה עם מאפיית Joldelunder האורגנית. אה, ויש גם חנות אונליין שנמצאת תחת הדומיין של Westindien Compagnie. מבינים את הבלבול?
בבסיסו, או שמא בראשו של הארגון דמוי התמנון נמצאת החווה בכפר Hörup שממערב לפלנסבורג. החווה הוקמה לפני כשנתיים במטרה לייצר מגוון מוצרים בשיטות אורגניות וידידותיות לסביבה. יש בגרמניה אינסוף חוות כאלה וישנו אפילו ריאליטי בישול משעשע שמתמקד בהן, אבל מעטות מקימות נציגות קבועה בערים ומסתפקות בדוכני שוק ניידים וחנות שנמצאת בחווה. הסניף בפלנסבורג הפך לזרוע הביצועית העיקרית של החווה, וכאן הם מוכרים לא רק את מוצריהם, אלא גם מוצרים של שותפים מקומיים קטנים אחרים. אם נתמקד במבשלה, ההיצע כרגע אינו גבוה או מרגש במיוחד. ביום ביקורי היו בהיצע פילס, בהירה (לאגר בווארי) וחיטה – בירות גרמניות מאוד מסורתיות. נקווה שבעתיד הם ייצאו מאזורי הנוחות הגרמניים למחוזות נועזים יותר, כי מה שטעמתי בהחלט הצביע על פוטנציאל. בכל מקרה, אין ספק שאחזור ואנסה להתברג לאחד האירועים.
החוף המיוער שבאופק שייך כבר לדנמרק
אפרופו פלנסבורג
את הטיפ על העיר הנשכחת הזאת קיבלתי ממישהי בהמבורג. נסעתי לשם בדצמבר 2023 לשוק החג המולד, אבל התברר שהחמצתי אותו. בסיבוב מחנות לחנות שעשיתי במרכז העיר תחת גשם זלעפות קיבלתי רושם שבמזג אוויר סביר העיר חביבה מאוד. יש בה המון דברים "חמודים". בגלל הקרבה לדנמרק יש מבחר חנויות דניות ובמקומות רבים יש שילוט ואפילו תפריטים בדנית. בגלל מיקומה וחוסר חשיבותה פלנסבורג כמעט שלא נפגעה במלחמת העולם השניה ולכן חלק גדול מהעיר העתיקה שרד. יש בה שלל סמטאות עם חנויות עיצוב, קדרות, רטרו, וינטג' ובתי קפה חמודים (מצטער, זה המונח שעולה שם כל הזמן לראש).
אחד החמודים והטבעוניים מכולם, כולל כביסה אוטנטית: קפה המזח שמול מוזיאון הספנות.
לטבעונים זהו גן עדן אמיתי ובלפחות שני בתי קפה התקשיתי למצוא בוויטרינה משהו שאינו טבעוני. מתברר שהעיר הפכה בשנים האחרונות למגנט תיירות פנים, אבל חוץ מדנים תועים כמעט ולא נתקלים בתיירים זרים. בקיצור, מומלץ למי שבסביבה.
אפורופו מבשלות בוטיק
בהמבורג שולטת ללא עוררין בשוק בירות הבוטיק מבשלת Ratsherrn הענקית. כפי שכתבתי בעבר, לא התרשמתי מהבירות שלהם, אבל ביקורים ראשונים בשתי הנציגויות העיקריות שלהם השאירו רושם דווקא בתחום המזון. גם הם מחזיקים חווה שמספקת להם חלק מחומרי הגלם, כולל בשר בקר, וגם להם יש מאפייה טובה. ביקורי המשך בשני הסניפים חשפו בעיות גדולות בתחום השירות והחלטתי לא לחזור לשם. כמו כן, עצבן אותי שהם לא מפעילים גן בירה ברחבה הגדולה של המבשלה. חייבים לשבת ולבצע הזמנה עם שירות כדי לקבל בירה קטנה – וזאת למרות שיש שם בוטקה גדול בדיוק לשם כך.
בשבת הלכתי לאירוע אומנות בשם ArtsHerrn שהתקיים במבשלה והבטיח שילוב של אומנות, מוזיקה ובירה. עזבתי אחרי רבע שעה עם המסקנה שהמבשלה הזאת לא אוהבת בירה. ברחבה לא טרחו לפתוח את הבוטקה ואפשר היה להזמין בירה מהחבית רק מדוכן הזמנות חיצוני, כשאת התפריט ניתן לקבל רק מצילום ברקוד שהודבק עליו. לוח קלאסי קטן עם רשימת הבירות הוצג במקום מוצנע הרחק מהדוכן. באחד מחללי התערוכה מכרו בירות וברעצלים, אבל למרבה הזוועה רק בקבוקים ממקרר של סופרמרקט וללא כוסות, וזאת בשעה שמאחורי הדוכן היתה שורת ברזים. מחוץ לחנות הגדולה שבמתחם פרשו כסאות חוף, אבל גם שם מכרו רק בקבוקים ממקרר, כך שכולם ישבו בשמש וינקו בירות בוטיק ישר מהבקבוק כמו פרדות. הנה אם כן דוגמה נוספת לכך שבתחום הבירה, האווירה והסגנון נעלמים לרוב עם הגדילה.
אתר המתקן בפלנסבורג, כולל רשימת אירועים אקלקטית
מקום מגניב, בהחלט יכנס לרשימת המקומות לביקור