לפני פברואריים אכלנו בצמח המחניודאית ארוחה צמחונית משובחת. לאור היעדרות ממושכת מדי מהעיר הבירה הקרובה לביתנו, החלטנו לחזור ולבדוק מה מצב העניינים. החיילת בכניסה וידאה שאנחנו מודעים לזה שהמסעדה מגישה אוכל צמחוני בלבד ולקחה אותנו לגזוזטרה אשר על הבלקון. אחרי מבט מהיר על התפריט הפטירה הצמחונית שהיא מעוניינת לטעום מהכל ועל כן נאלצנו לצנן אותה עם מעט מים ובירה ספרדית.
אם כן, אני שמח לדווח שהשרות עדיין מעולה, התפריט עדיין מעניין, הרעש עדיין דציבלי והאוכל עדיין עונתי ויצירתי וטעים מאד.
ברולה חצילים (32 ₪) היא מנה מגניבה ומושחתת עם חמאה שרופה, פלפל שאטה ומלח אטלנטי שזכרנו לטובה מהפעם הקודמת. אשתקד גם כתוב היה בתפריט שיש בה טחינה. מכיוון ששם לב שתהינו, מלצרנו אישר שזה עדיין כך. בקשנו כף כדי לגרד אותה מהצלוחית באופן מיטבי.
מאפה קממבר (62 ₪) עם ריבת שומר וג'ין היה כל כך טעים ששלושתנו השמענו קולות רמים מדי של הנאה. לשמחת כולם, המוסיקה מיסכה את האנחות. עלי המנטה הטריים רעננו והקפיצו את טעמי המנה לרמות של 'וואו' ו'יא אללה!'.
ארנצ'יני מג'דרה (44 ₪) עם מטבוחה, קרם שום שחור ואבן יוגורט, נשמעת כמו מנה שעדיף להזמין במסעדה איטלקית. הם הגיעו לשמחתנו שלושה והיו עשויים לעילא – פריכים וטעימים יותר מכל ארנצ'יני שאכלתי במסעדות איטלקיות בארץ. קרם השום היה מ-ע-ו-ל-ה-! חבל"ז…
אחו בלנקו עם סלקים צלויים (48 ₪) בקישוט ענבים קפואים, צנוברים ושמן עריסה היתה מנה יפהפיה, ממש כמו ציור, שטעמיה היו עדינים מדי לדידי – אולי המנה הפחות מעניינת בארוחה. דני המליץ לי לנסות את הענב הסגול הקפוא (תוספת קלאסית לגספאצ'ו לבן, שאחו בלנקו הוא הבסיס שלו), אבל גם הוא לא שינה את דעתי. מה שכן, רשמתי לי לדאוג לשמן עריסה בבית.
טורטליני לאבנה (72 ₪) על קרם שורשים, שורש פטרוזיליה צלוי, צ'ילי ושמן ריחן היה טעים ומאוזן מאד מבחינת עובי הבצק וכמות המילוי. קרם השורשים השתלב מצוין בטעם וגם פה קרם השום השחור היה פצצה של טעם מיוחד.
אסאדו דלעת (72 ₪) על פריקה ("פריקי" בתפריט, #$%&@!!!) עם קרם דלעת הל, חמאה שרופה וצ'ימיצ'ורי ליים היתה המנה המושקעת והמיוחדת ביותר בארוחה. כשהונחה על השולחן היתמר ממנה עשן ריחני ממערום מחטי רוזמרין יבשים ולשמחתנו אף אחד לא שר "היום יום הולדת!". אם אינני טועה, הדלעת הושרתה או נאפתה ברוטב סויה, שהשתלב באופן מבריק עם הצ'ימיצ'ורי החמצמץ. המרקם הגרגרי והטעם המעושן העדין של הפריקה בבסיס המנה התנגשו בפה עם הדלעת הרכה. את ההל לא כל כך הרגשתי בקרם הדלעת, אבל החמאה השרופה היתה נפלאה והזכירה לי יותר מכל את השומן שניקווה מאפיה של נתח בשר גדול. בשלב הזה הצמחונית בקשה שאפסיק לרפרר (להפנות/לרמוז/לאזכר) לעולם החי.
כששאלנו את המלצר על הקינוח המכונה 'האשקייק פיסטוק' הוא התחיל לומר: "זה כמו קראק פאי, אם אתם מכירים…", "רק עם פיסטוק??", התפרצנו נלהבים לדבריו. "כן", הוא אמר ומיד הבין שאנחנו מכירים. ובעודנו מצפים בחיכּיה דרוכה, נזכר דני ובקולו הווקאלי הכריז שאנחנו לוקחים סיכון, כי ללא ספק תהיה כאן השוואה לקראק פאי של יהונתן בורוביץ' מקפה 48. האשקייק פיסטוק (48 ₪ – הפניה/רמיזה/אזכור ל'קפה 48'?), ברטן שקדים (Sablé Breton, ככה"נ – עוגית החמאה שבתחתית), אנגלז הדרים וקרם פרש, היה באמת נפלא. לא בדיוק הקראק פאי של בורוביץ', אבל נפלא. ביס אחד קטן מהחמאה הזו שמחזיקה את הפיסטוקים, השקדים והסוכר שלא יפלו עשיר ומספיק לגמרי בתור קינוח, אבל אז הוא נגמר והמוח הניאנדרטלי שלך אומר לך שאתה רוצה עוד, אז אתה ממשיך לאכול. גם פה המנטה הטריה היתה תענוג.
(קר בלילה בירושלים)
יש בצמח בר
בביקורנו אשתקד כתבתי לעצמי לזכור לשבת עליו בעתיד. העתיד כדרכו הפך להווה והנה, לא עבר יותר מאמש אחד והצמחונית מצאה את עצמנו יושבים בואכנו הצהריימה על הבר, עם כוס יין ספרדי, ליד בחור שהתעקש לבעוט לי בכסא גם אחרי ששם לב שזה מפריע לי.
ארוחה והצגה הולכים טוב ביחד, ביחוד כשהשוֹאוּ הוא מטבח מקצועי, נקי ומסודר, שעובד כמו מכונה משומנת היטב. מהטאבון יצאו תדיר מאפי הקממבר המופלאים ופרנות מאורכות ("פרנבון" בתפריט – ניסינו אתמול לנחש למה היא נקראת כך ורק היום הבנתי שזו freNavon, על שמו של אורי נבון, השותף עם הכובע). בפס הקר שמולנו נערמו סלטי זוקיני מושלגים באבן יוגורט, טרטרי חציל וסלקים על אחו בלנקו. בפס החם חביתות, מקושקשות וביצי עין נשלפו מהמחבתות לארוחות הבוקר. השף מקריא את הבונים הנכנסים, כולם עונים oui chef! ואז הוא מתפנה לקרמל עוד ברולה חצילים. מדי פעם מגיע אל הבר, להניח את המנות ולספר עליהן.
מטבל סקורדליה (38 ₪) היה שומי וגרגרי באופן מענג במיוחד – לא טחון מדי. שמחתי שבתפריט תִּקנו מ'סקורדיליה' שעשתה לי נקע בעין.
מאפה הקממבר (62 ₪) היה מושלם כאמש וגרם לצמחונית להסביר באופן מלומד מדוע חשוב שנכין ריבת שומר כשנחזור הביתה. חשוב, אז חשוב.
טרטר חציל (44 ₪) עם חתיכות פיתה פריכות למכביר, איירן מלפפונים ופיסטוק, היה רענן וטעים מאד.
על אף שנראה שאנחנו לקראת סגירה, שמעתי את השף מדבר על אופציה לפולנטה על אף שהיא לא בתפריט הבוהריים ומיד החלה לבעבע אצלי התחשקות לפולנטה. חבר מציע, לא נעים לסרב. הפולנטה היתה טעימה, כי פולנטה זה טעים והשאירה אצלנו, כפי שהבטיח התפריט, טעם של עוד.
השכן הבועט, האווירה הדציבלית והדמויות המתרוצצות מול העיניים סגרו עלי מכל הכיוונים ורגע לפני שנגמזתי גמוֹז נזכרתי באטמי האוזניים בכיס שמאל, שהצילו את המצב. הַצָּעָתי לשם המסעדה הבאה של קבוצת מחניודה, ומדובר בשינוי רציני בקונספט, על כן כדאי שתשבו – "שֶׁקֶט", פשוט. אולי אפילו "שֶׁקֶט שָׁמָּה!!". על כל פנים, אנחנו ל'ץמח' עוד נשוב.
.
.
ץֶמַח
הדקל 1, ירושלים
לצערי עלי לאשר את המסקנה הסופית: זאת לא מסעדה צמחונית טובה, אלא מסעדה טובה. אמנם הרבה רעש וצלצולים, אבל במרכז אוכל מעניין מאוד ומבוצע היטב. יחד עם זאת, נזכור ולא נסלח את הפעם ההיא שהזמנתי סלט עלים ופקוס שהגיע ללא פקוס. לאחר הערה עדינה, אצה רצה המלצרינה למטבח וחזרה עם צלוחית פקוס חתוך.