ביום שישי האחרון הצמחונית יזמה 'יום אמא ובת' לה ולאינדיאנית הגדולה, אז הקטנה ארגנה לה ולי 'יום אינדיאנית ובת' בשוק הכרמל כפעולת תגמול. יפה.
בשעה 8 או'קלוק כבר עמדנו בכניסה לשוק עם סלינו על כתפינו, שרים שירים ומסתכלים למעלה, ענן שם בשמש מתחמם. מיץ אננס ותות עשה לה את היום ומבחינתה זה כבר היום הכי טוב בעולם: כמה ממתקים!! איזה ריח! סופגניה! בזיליקום סגול!! איכס, דג… סוכריה ענקית על מקל! אבא, זו כנראה עונת הכנאפה. גויאבה! רימון. רגע, זו לא העונה של הרימון. מה, אבטיח??
אחרי שנרגענו, חפוֹז נחפזנו לשבת בשוקשוקה, כמו שאמר דני, שצריך לעשות כשאתה בשוק הכרמל. היינו כמעט ראשונים – על הבר הגדול כבר ישבה גברת, עסוקה בניגוב שקשוקתה. הקטנה הזמינה צ'יפס וקטשופ (35 ₪) ואני את בירת הבית (המסתורית מהרי ירושלים המסתוריים, 29 ₪) ומנה שמכונה בתפריט "דייג אוהב דגים", של טרולוסים מקומחים ומטוגנים עם לימון וחריף (43 ₪). היא לא הסכימה לטעום את הדגים שלי, גם כשהכנתי מהם סנדוויץ' מהחלה הטריה עם טחינה, פטרוזיליה ונענע. לא נורא, מור פור מי. היה מצוין ורשמתי לעצמי חייכן על שזכרתי לשאול אם אני אמור לאכול את העצמות או לא (לא, תודה ששאלתם).
עוד על הטרולוסים (צנינוּן דו-ימי, בעברית), כתב ססובר ב-"52 שבועות, 52 דגים ופירות ים".
הדודה עם הלחוח עדיין באותה פינה של הרחוב הראשי. פעם הגעתי לשוק כשהיא בדיוק פתחה את הדוכן:
אני הצעיר שעוד לא טעם לחוח: "זה לחוח?"
דודה: "כן, בוא תהיה הספתח! כמה אתה רוצה?"
סחבככם: "אחד, תודה, אני רק רוצה לטעום"
דודה: "קח חמש! בוא, שים את היד"
ללא אזהרה מוקדמת, משכה לי את היד, הניחה אותה במרכז הערימה, בינות ללחוחים ומלמלה את ברכת הלחוח ליום עסקים מוצלח.
דודה: "תגיד אמן!"
אני: "כן…"
יצאתי בשן ועין, שכן האגדה מספרת שבדיוק ככה טרומפלדור אבד את היד, כששכח לומר "אמן". צריך להיות ערניים.
(Arte – גלידה שוקולד בעיצוב קיפוד)
ראינו צמידים, צעצועים (זה יישבר לך תוך שעה…), לא בושם! לא שפתון! את לא באמת צריכה עוד סליים. שברנו אל נחלת בנימין ובאופן אלגנטי ומבלי שתרגיש, הובלתי אותנו היישר אל ארטה, הגלידריה הנהדרת של סיסי ומרקו. אינדיאניתי בחרה בשוקולד מריר ושוקולד טבעוני (שניהם מעולים) ואני לקחתי את הלימון עם ההל (נפלא) וגבינת העזים עם אגסים – וואו! איזו גלידה… הייתי חייב לטעום גם את העגבניות עם שמן הזית, שהיתה במפתיע מעט מלוחה ועם זאת טעימה מאד. אחרי חצי מנה הקטנה טענה שקפא לה הלב ואני נהניתי מן ההפקר. אספרסו, שיחה קלה עם סיסי החביבה (הצעתי לה להכין גלידת כנאפה, כיוון ששמעתי שבדיוק החלה העונה) ובחזרה לשוק.
או, סוף סוף פתחו את הביר בזאר! ישבנו על חצי פיניקס, עוד IPA משובחת של הדובים (29 ₪) והסתכלנו על דוכן המיצים הטבעיים, בשביל הבריאות והטבע. הקטנה לא התעניינה בארפה, אז דלגנו הפעם, אבל אני ממליץ מאד. 25-35 ₪ למנה ונצואליינית (ונצואלית? ונצואלתית? נו, מוונצואלה) מיוחדת וטעימה מאד של לחמניה מקמח תירס לבן שמטוגנת על פלנצ'ה וממולאת בכל מיני הפתעות.
לסל נכנסו ארטישוקים יפים, צנצנות מיני-נוטלה (25 גר', 3 ב-12 ₪), כובע של סנטה קלאוס, עגבניות תמר! הבנרו טרי, עירית שומית, טרגון וכמובן, רשד למכביר. כמה כיף בשוק!
בדרך חזרה לאינדניות-מובּיל התרשמנו מגינת הירקות שהכינו ילדי גן דניאל. ישר כח לגננות!
נשמע כמו שעבר יום טוב…
אני בטח הייתי נתקע בשוקשוקה עם הבירה…
וקציצות הדגים…
בירה טובה במחיר טוב יש גם בביר בזאר