גם יפה וגם טעימה העיר הזאת
מי שעוקב אחרי סדרת יומני ליון קיבל קרוב לוודאי את הרושם שבליון רק אוכלים. אני שמח לדווח שזה נכון. במחשבה שניה, יש בעיר עוד כמה פעילויות מעניינות.
במוזיאון האומנות המודרנית ראינו תערוכה מעניינת על דיוקנאות עצמיים של אומנים. ביקרנו גם במוזיאון האריגה החביב ברובע קרואה רוס. מבחינות רבות גולת הכותרת התרבותית היתה ביקור בתיאטרון בובות, שם צפינו בהצגה "גוניול וחד הקרן". גוניול האורג ואשתו (לפרקים) מדלן הם המקבילה הצרפתית לפאנץ' וג'ודי הבריטיים, וכמוהם, למרות שהצגותיהם נועדו לכאורה לילדים, יש בהן מידה רבה של הומור שחור, סאטירה וביקורת חברתית. היה מוזר למדי להיות זוג המבוגרים היחידים בקהל ללא ילדים, אבל למרות שלא הבנו כמעט מילה מן ההצגה, נהנינו מהביצוע המקצועי ומהסלפסטיק הגס. למען האמת, נראה לי שנהנינו יותר מרוב הילדים שישבו שם. כמו שאר הצופים התענגנו גם מהביקור מאחורי הקלעים עם סיום ההצגה ומהמפגש עם שני הבובנים החביבים.
נא להכיר: גנפרון נא להכיר: בושון
יחד עם זאת, גם פעילות תרבותית חביבה כמו תיאטרון בובות קשורה בליון באופן ישיר לקולינריה המקומית. בתחילת ההצגה הופיע למספר דקות גנפרון, חברו השתיין של גוניול. גנפרון הוא דמות חשובה בקולינריה הליונזית, בגלל שדמותו אדומת החוטם היא סמלם של הבושונים האותנטיים. למרות קיומם של מוסדות קולינריים רבים בליון, דומה שבסופו של דבר הבושונים הם ליבה הקולינרי והתרבותי הפועם של העיר. אז נכון שאכלנו אוכל נהדר בשתי מסעדות כוכבים מפונפנות, אבל בסופו של דבר הסכמנו פה אחד כי הארוחה עם המנות העממיות הגסות בקפה דה פדרסיון מלא-האווירה היתה שיאו של הביקור.
פיקניק צרפתי
ביקרנו בשני השווקים החשובים של העיר: שוק סן אנטואנה שליד נהר הסאן והשוק החביב של קרואה רוס. בשוק זה מוכרים מוצרים מכל הסוגים, כולל לארוחת פיקניק מאולתרת. כאשר נעצרנו ליד דוכן כדי לקנות גבינות עיזים לפיקניק שלנו, שני המוכרים פתחו איתנו בשיחה ידידותית באנגלית שבורה. הסתבר שאחד מהם בכלל אחראי על דוכן השרקוטרי הסמוך ובתור בדיחה בעל דוכן הגבינות נתן לו לשרת אותנו. בשני הדוכנים קיבלנו טעימות נדיבות שעזרו לנו לבחור ארבעה סוגי גבינות, רייט אווז, פאטה עגל וכבד אווז ונקניקים קטנים. יחד עם באגט ומאפה מרציפן מדוכן האופה הרכבנו ארוחת פיקניק לתפארת בפארק יפה.
בראסרי טיפוסי בקרואה רוס כבד ברווז!
למרות שהצטיידנו לפיקניק לא עמדנו בפיתוי ונכנסנו לקפה-בראסרי Chantecler הנאה למראה ובעל התפריט המעניין. כוס בירה של מבשלת פישר האלזסית עבורי, כוס יין מקומי עבורה ומנת כבד ברווז נפלא עם ריבת תאנים לחלוקה השביעו אותנו עד שהגענו לאתר הפיקניק.
כמעט בכל רחוב מרכזי ישנו חלון ראווה כזה טארט הפרלינה הזה שורץ בכל מקום
ארוחת בוקר אלתרנו כל בוקר במקום אחר עם קרואסון וקפה. פעם ישבנו לאכול ארוחת בוקר צרפתית במאפיה שכונתית, על כיכר נעימה. קשה להאמין כמה המאפים טובים – אפילו במאפיה השכונתית הפשוטה ביותר.
אם זה נראה כמו ארטיק ומגעגע כמו ארטיק, זה לא בהכרח ארטיק
קשה לעמוד בפיתויים שמציעות המאפיות, אבל קשה יותר לעמוד בפיתויי המגדניות. באחת המשובחות שבהן קניתי ממתק מוס שוקולד וקרמל מלוח בצורת ארטיק מוזהב מרהיב עין.
הכניסה לשוק ופול בוקוז הגדול משקיף עליו מלמעלה
התחלנו את ביקורנו בליון וסיימנו אותו במֶכָּה הקולינרית של העיר: שוק האוכל על שם פול בוקוז. אי אפשר לתאר את המגוון האדיר של מוצרים שניתן למצוא בשוק. גם בביקור השני נשימתי נעצרה וגם נעתקה. היה לי חשוב להגיע לחנות המעדנים המפוארת בה מוכרים מעדני כבד אווז וברווז בצורת עוגות. זמן ארוך עמדתי שם בתור כדי להצטייד בעוגת כבד ברווז עם דובדבנים וליקר שקדים. למרבה השמחה הדבר הנפלא הזה שרד לא רע את הטיסה חזרה לאנגליה ועינג אותנו ואת אורחינו בשתי ארוחות ערב חגיגיות שבישלתי סביבו.
בשוק מספר מקומות אכילה מעניינים. ביום שהגענו נעצרנו לאכול צהרים עם המזוודה בבר שמגיש מנות בר עממיות ופשוטות. בחרנו לסיים את שהותנו בליון דווקא עם שחיתות בדמות פלטת פירות ים עם ארבעה סוגי אויסטרים ולנגוסטינים מבושלים. תענוג צרוף.
ילד קטן שראה את התצלום הזה שאל: "הם מסוכנים?"
ליון נמצאת במידה רבה בצילה של פריז, אבל היא יכולה להיות לא פחות מענגת. מבחינות מסוימות אף נעים יותר להסתובב ברחובותיה ובשדרותיה. נתקלנו בה במספר רב של אנשים ידידותיים ונכונים לעזור, למרות שלרובם היתה אנגלית בסיסית ביותר – אם בכלל. נערה שעמדה מאחורי הדוכן בבית קפה חביב שבו אכלנו ארוחת בוקר היתה לא רק חביבה מאוד, אלא גם זכרה אותנו כשנכנסנו למקום פעם נוספת לאחר יומיים ואף זכרה את הקפה המועדף עלינו. שני מבוגרים חסרי אנגלית ראו אותנו מציצים במפה וכיוונו אותנו לשוק של פול בוקוז, תוך שהם מסבירים לנו מה ההגייה הנכונה של שם השוק בצרפתית. מוכר בחנות דברי מתיקה חזר והתנצל על האנגלית העלובה שלו וניסה בכל זאת לנהל איתי שיחה קטנה.
לא נותר לנו אם כן לספר לליון על חברינו.
ארבע שנים פינטזתי על הדבר הזה: עוגת כבד ברווז עם דובדבנים וליקר שקדים
אין ספק. שכנעת אותנו שחובה לבקר בליון. כתבות מרתקות. זו האחרונה ממש גורמת לחשק גדול להגיע לשם. כנראה שיחסי הציבור של העיר גרועים במיוחד אם מקום כל כך עשיר במקומות תיור לא ידוע בכלל. ברשימת המקומות אליהם ניסע בעתיד היא תופסת מקום גבוה.
גם שגעון וגם וואווו – שגעוואוו!
איזו עיר…