הנה פוסט נוסף המוקדש למארחת של אולימפיאדת לונדון 2012. אחרי ששיבחתי כאן לפני זמן מה את הנקניקיות האנגליות, עלי לכתוב על דבר שהאנגלים לא מצטיינים בו במיוחד: שוקולד. בעבר עסקתי בסוגיה כאובה זו, והנה בשבוע שעבר קיבלתי אישור נוסף לקיומה של הבעיה. הנוסעת המתמידה הביאה שני שוקולדים אנגליים משובחים לכאורה ובהתלהבות רבה נערכתי לטעום אותם.
הראשון הוא מתוצרת חברת מונטזומה, היושבת במערב ססקס. השוקולד נקרא Eton Mess על שם המנה האחרונה האנגלית הנפלאה המורכבת משברי מרנג עם מרקחת פירות יער וקצפת. התיאור על העטיפה נשמע מבטיח: שוקולד מריר מאקוודור (71% קקאו) עם מרנג תותים וחתיכות שוקולד לבן. פתחנו, טעמנו ו…? שוקולד מריר גס בטעמו עם פירורים בלתי מורגשים של שוקולד לבן. את מרנג התותים לא הצלחנו למצוא או להרגיש. כל היודע על מקום הימצאו מוזמן לדווח.
השוקולד השני נראה מרשים אפילו יותר, אם כי רמז מבשר ראות נראה על התווית שתיארה אותו. הפעם היו אלה הפרלינים של Linden Lady Choclates אשר יושבת בחוות Walnut Tree ליד קולצ'סטר. הפרלינים נראו נפלא מבעד למכסה השקוף והתכוננו לתענוג גדול. מבט בתווית גילה כאמור את המילה Fudge. פאדג' זו סטיה אנגלית עתיקת יומין שמייצרים מתערובת של סוכר וחלב. יש לזה מרקם וטעם בסיסי שמזכיר מאוד טופי. בקיצור, נגיסה בפרלינים הוכיחה מיד שמתחת לציפוי השוקולד הנאה יש גוש גדול של פאדג'.
המסקנה: אם אתם נוסעים לאנגליה, אל תתפתו בגלל האריזות היפות, החנויות החמודות והמוכרים המנומסים. מוטב להישאר עם הנקניקיות.
בדיוק היללו לאחרונה דווקא שוקולד ישראלי.
מסקנה: למרות שהאוכל באנגליה הוא כנראה לא משהו, עדיין יש המון סיבות טובות ליסוע ללונדון!
קדימה מייקל פלפס! רוג'ר פדרר! המלכה אליזבת'!