הבית הלבן

בפעם הבאה שאתם עוברים ליד הבית הנמצא בפינת הרחובות הרצל ואחד העם בת"א, שימו לב שאתם נמצאים ליד מבנה היסטורי, בו נפתח לאחרונה מקום אירועים אלגנטי. זהו בית וייס, הנקרא על שם בעליו הראשון עקיבא אריה וייס, שבמקרה היה גם ראש העיר הראשון של הרשות המוניציפלית העותומנית אחוזת בית – לימים תל אביב. בניית הבית הושלמה בשנת 1910 ותוך שנים ספורות נבנו לצידו בתים נוספים, אשר היוו את רחובה הראשון של אחוזת בית – רחוב הרצל. מאז הספיקו לעבור בארץ ישראל הידועה כא"י שליטים רבים: תורכים, אנגלים, סקוטים, רומנים, פולנים ועוד ועוד.  גם המבנה החליף ידיים לאורך השנים ובקומת הקרקע שלו פעלו עסקים שונים. בשנת 2000, במסגרת גל החידוש ששטף את השכונות המוזנחות של דרום ת"א, הבית שופץ וקומתו הראשונה שוחזרה לצורתה המקורית. בקומה זו פעלה בין השאר מסעדת הדגים ופירות הים המיתולוגית "ג'קו" ועד לאחרונה פעל במקום הבר "וייס".

את החלל רכשה קבוצת משקיעים שהקימו בו מקום לאירועים קטנים ואיכותיים תחת השם "בית וייס". המקום החל לפעול בסוף השנה שעברה והנה לפתע קיבלנו הזמנה לאירוע קוקטייל במקום, תחת העילה של השקה חגיגית. 

אותי שמחה במיוחד האפשרות להצצה אינטימית במקום ההיסטורי ולכן שמחתי לאשר וגם להגיע. עודד קורקע למרבה הצער באותו יום ולכן ברגע האחרון הוטל עלי לייצג לבדי בכבוד את שפונדרה. כך הגעתי בערב חורפי אחד למקום. הדבר הראשון שצד את עיני היו בקבוקי בירה מיוחדת שהכינה מבשלת הלאגרים אחוזת בית במיוחד עבור המקום. על פי מיטב המסורת של המבשלה ובהתאמה מפתיעה לשם המקום הבירה נקראת "בית וייס". האיור על התווית שלה זהה לזה של בירת רוטשילד ודומני שהצלחתי לזהות בקצהו את בית וייס. למען האמת, מול הכניסה הראשית מרחוב הרצל ישנה תערוכה קטנה על תולדות הבית וניתן היה אולי לקחת תצלום ייחודי יותר משם. את התערוכה ירש מקום האירועים הנוכחי מן הבעלים הקודמים ואני מבין שהיא נמצאת שם מאז השיפוץ הגדול. שמחתי במיוחד לראות שם את הבית בתצלום אויר של חיל האויר הבריטי מ-1918. בבית הצלחתי לאתר את הבית בעוד מספר תצלומי אויר בריטיים וגרמניים בספרו הנפלא של ב"ז קדר "מבט ועוד מבט על ארץ ישראל".

אחרי שהציגו אותי בפני הבירות החדשות (ואף קיבלתי בקבוק לדגימה מאוחרת) חיפשתי מקום להפקיר את מעילי הלא-אלגנטי בעליל. בסופו של דבר הסלקתי אותו מאחורי אחת הכורסאות של האולם הגדול וקיוויתי לטוב.  

בתור בלוגר קולינריה חוששני שאין לי הרבה מה לכתוב על מסיבות ואירועי חברה. אין לי למשל מושג מי הסלבריטאים שהיו במקום. הדבר הקרוב ביותר לזיהוי של סלבריטאי שהיה לי במהלך המסיבה היה בנוסח "הי, אותו ראיתי גם באירוע XY לפני חודש, אבל אין לי מושג מיהו!". על אוכל ושתיה, אני יכול לכתוב יותר. כבר בהזמנה הובהר לנו שמדובר באירוע קוקטייל ולכן אל לנו לצפות לזלילה גדולה. מסתבר שעל האוכל במקום ממונה השפית לילך רווה, אשר ברזומה שלה בין השאר עבודה כסו שפית במסעדת כתית. במשך כל הערב יצאו מן המטבח חינניות וחילקו מנות נגיסה שונות.

 

   כרובית                                                                          אנשובי

פתחנו בכרובית אפויה בחמאת בייקון. לצערי טעמו של הבייקון לא היה בולט מספיק אבל המנה היתה טעימה. המשכנו בברוסקטת אנשובי מוחמצים עם חמאת שום ורוקט. האנשובי קיבל טיפול מעולה שעידן מאוד את טעמו, ובייחוד את מליחותו. שבב פרמזן גדול שישב על המנה תרם רבות לטעם הכללי.

  כוסיות קטנות עם נוזל חום מגרה התגלו כמרק ערמונים וירקות שורש עונתי, אשר למרבה הצער אכזב מעט בכך שטעמם של הערמונים כמעט ולא ניכר בו. מנת פטריות בקרם כלשהו עם מרכיב מתקתק היתה עדינה וטעימה מאוד.

 פטריות                                                                                        מרק ערמונים

בשלב זה הגיעה מנה שלא הצלחתי למצוא בתפריטים. מדובר בסשימי מוסר עם עגבנית שרי צלויה ודבר לבן שנראה כמו אפונה לבנה, אבל התפוצץ בפה והוריק לתוכו נוזל יוגורטי נפלא. חבל שהמלצרית ששאלתי לא ידעה לספר יותר על המרכיב המסתורי, כי הוא הפך מנה סתם טעימה למנה מצוינת. בתור שונא עגבניות ציינתי לעצמי שעגבנית השרי קצת הפריעה. סשימי מצוין נוסף היה סשימי סלמון בטוויל אורז ואצות עם קרם אבוקדו וג'ינג'ר כבוש. גם כאן כל מרכיבי המנה המיניאטורית הזאת סיפקו ביס מספק ביותר. 

 

  מוסר                                                                             סלמון

המנה האחרונה שזכיתי לטעום היתה ברוסקטת סינטה כבושה עם גאודה וגם כאן שילוב הטעמים היה מוצלח מאוד. בלט במיוחד טעמה המעושן של הסינטה.

  סינטה

במהלך האירוע ביקרתי תכופות בשני הברים של המקום. הבר הקדמי והגדול יותר מואר היטב ומשרת את האולם הגדול של הבית. מאחור ישנו בר קטן, אפלולי ואינטימי יותר. דגמתי את רוב המשקאות שהוצעו במקום באותו ערב. למרבה הצער לא ניהלתי רישום מלא של שמות היינות, אשר היו באופן כללי מוצלחים. חוסר הידע של הברמניות לא סייע בהשלמת החוסרים וככל שהמקום התמלא נהיה קשה יותר ויותר להציץ בתוויות הבקבוקים. יש לציין במיוחד את שאבלי  של Billaud Simon שהיה פירותי במידה ובעל חמצמצות בטעם אשכולית נעים מאוד. הגוורצטרמינר של קולומביה קרסט היה גם הוא פירותי וקליל וכך גם שרדונה שלא הצלחתי לציין שום פרט עליו. היו גם שני סוגים של יינות אדומים: ריוחה וקיאנטי כלשהם. המלצריות ידעו לציין רק שהם אדומים.  זה המקום להעיר כי באופן כללי המלצריות והברמניות לא ידעו לספר יותר מדי על המשקאות. מה שכן, החיילת הנחמדה שאיישה את הבר הקטן ידעה את ההבדל בין קאווה ושמפניה. זה המקום לציין ששתיתי גם קאווה סטנדרטית לגמרי, למברוסקו אדום מרענן ושוט של ג'ק דניאלס, שהוגש משום מה דווקא בכוסיות של שוט, אבל נעם לחיכי.

 

  הבר האחורי                                                                                הבר הקדמי

בין לבין סקרתי את שתי הכניסות האחרות לבית, אשר סיפקו באותו ערב משבי רוח מקפיאים ברגע שפתחו אותן. אחת פונה לסמטא שבין הבית לבית מספר 4 ברחוב הרצל ואין הרבה מה לספר עליה. הכניסה האחורית, לעומת זאת, פונה לרחבה שמאחורי הבניין ויש שם מקומות ישיבה שעשויים להיות נחמדים  בלילות שאינם חורפיים. משם ישנה גם תצפית נהדרת על כולומבו שלום המואר.

 

בשלב מסוים הרגשתי שמיציתי את האירוע. נטלתי את מעילי מן הסליק הסודי שלו ויצאתי. היות ונותרתי רעב וגם הרגשתי היטב את מפלס האלכוהול הגבוה בדמי (למזלי לא הייתי צריך לנהוג באותו ערב – תודה יעלי!) חציתי את הרחוב והלכתי לאכול נקניקיה בפרנק. דגמתי לראשונה את נקניקיית הצ'יפוטלה החדשה שלהם. מכאב ראש למחרת היא לא הצילה אותי, אבל מבושות אחרות הקשורות לסביאת אלכוהול היא כנראה הצילה אותי. היא גם היתה טעימה מאוד, כך שמגיע לה צל"ש כפול. במחשבה שניה, אולי היתה זו הגלידה שאכלתי בשעת ערב מאוחרת באניטה שסייעה גם היא בספיגת האלכוהול.  בכל מקרה, סיכמתי לי ערב מהנה ומעניין בבית הראשון של תל אביב. כבוד.

פרטים נוספים: בית וייס