אחד האירועים הקולינריים המעניינים ביותר בישראל הוא פסטיבל האוכל הכפרי של מטה יהודה. אמנם לא מוצאים בפסטיבל שפים סלבים ונציגי מסעדות פאר, אבל עם 31 יקבים, 11 מבשלות בירה ואינספור מקומות קטנים המציעים מאכלי עדות ומאכלים מיוחדים אחרים, בהחלט יש מה לאכול ולשתות במקל – כלומר במטה.
הפסטיבל ייפתח ב-1 במרץ בבית המועצה האזורית מטה יהודה ליד מושב נחם. נאמר לנו שבמרכזו יעמוד מבצע בישול מאכלי עדות של פורום 26 המְבשלות (נשים שמבשלות, לא המקום בו מייצרים בירה). אפרופו מִבשלות, במסגרת הפסטיבל ייערך בסופה"ש של 9-10 במרץ הפנינג מבשלות מקומיות במושב צפרירים. בין השאר, אמורות להציג שם לראשונה בפורום זה מבשלת שפירא ומבשלת שריגים, אשר מהווה איחוד של שני יצרנים עצמאיים שהציגו שם בנפרד בפעם האחרונה.
בערב פתיחת הפסטיבל תופענה כל הלהקות האתניות של מטה יהודה. לא קיבלנו פירוט, אז חמדנו כהרגלנו לצון לגבי שמותיהן:
Matteh Yehuda People’s Front
People’s Front of Matteh Yehuda
Yehuda Popular People’s Front
Popular Front of Matteh Yehuda
כמו לפני האירוע בשנה שעברה, גם השנה נערך סיור מקדים לבלוגרים במספר קטן של תחנות ייצוגיות. הסיור התרכז הפעם במשולש הישובים גבעת ישעיהו, צפרירים ושריגים-לי-און. גם הפעם נפגשנו בלטרון עם האוטובוס הצהוב של המועצה האזורית ונסענו בעקבותיו אל אתרי הפשע השונים. בין המשתתפים שמחנו במיוחד לפגוש את השובב הקולינרי ואת רעייתו, אשר סיפקו לנו רגעים משעשעים רבים במשך הסיור.
מימי'ס
קונדיטוריה משובחת זו נמצאת במושב גבעת ישעיהו, אשר מהווה גם בימים כתיקונם אחד מן המעוזים הקולינריים של האזור. בשנה שעברה התרשמנו מן המקום כל כך שראינו צורך להקדיש לו פוסט שלם. לשמחתנו הרבה הקדמנו את האוטובוס וכך הצלחנו להתרשם ממבחר העוגות והמאפים שסודרו על השולחן לפני שהגיע הגל הגדול של הבלוגרים. חוץ ממבחר עוגות וטארטים היו שם כמובן גם המקרונים המפורסמים. במהלך הטעימה דגמנו עוגת מיני דובוש (המיני הוא המצאה של מימי, מפאת קוצר זמן) עם 7 שכבות, שהיתה מעולה ובקרם שלה ניכר היטב טעם חמאה עשיר. שני סוגי טארטים, פקאן ותפוחים, היו טעימים מאוד ועסיסיים. עוגת הפרג היתה נחמדה מאוד והמקרונים היו כרגיל משובחים במיוחד. כמובן שלא עמדנו בפיתוי והצטיידנו בקופסאות מקרונים "עבור הנשים המחכות בבית". למרבה הצער המקום מתפקד כבית קפה רק במהלך סופי השבוע של תקופת הפסטיבל. בשאר השנה הקונדיטוריה מפיצה את מוצריה למוקדי מכירה בערים. נפרדנו באיחולי "שהחמאה תהיה אתכם" למימי, לאחיה שימי, לאמא מירי ולחתול צימי (ברצינות).
המימי והאגדה
הקדירה של סבתא
המשכנו אל מושב צפרירים הסמוך, שגם הוא ראה בשנים האחרונות צמיחה קולינרית. הגענו אל ביתה של רינה, אשר עומדת בין השאר בראש פורום המבשלות של מטה יהודה. למרות שלמדה בישול צרפתי, ההתמחות שלה היא דווקא מטבח בריא בסגנון ערבי מקומי. היות והגענו בשעות הבוקר, פרשו לפנינו מזנון עם מאכלי בוקר שונים, שלמרבה השמחה ניתן היה לקחת החוצה לחצר הירוק
ה והפורחת עם הנוף היפה להרים מסביב. עוד לפני ההרים צד את מבטנו אוהל מונגולי המשמש למגורי מישהי המתחברת לטבע. יכולנו בקלות לדמיין איך שני המשתתפים בסיור שניגשו לראותו מקרוב ניצלים בעור שיניהם מן הפרשים המונגולים שמסתערים עליהם. המחזה הזכיר קצת פרק הזוי במיוחד של סאות'פארק, בו בעל המסעדה הסינית המקומית בונה חומה סינית כדי לבלום פלישה מונגולית לעיירה.
המזנון של רינה הורכב בעיקר מסלטים שונים, אשר עניינו אפילו את דני שונא הסלטים. דני אהב במיוחד את סלט הטבולה, את סלט העדשים ואת החביתה עם המנגולד. עודד התלהב מהחביתה העסיסית ומהרעיון להכין סלט מ"הלבן של המנגולד". הזיתים הכבושים עם מקלות קינמון וגרגרי כוסברה נראו מזמינים במיוחד, אבל היו מעט מרירים מדי לטעמנו. סיימנו עם קפה ערבי משובח, עוגיות חלבה ממכרות ועוגת טישפישטי מוצלחת (אם כי לא מוצלחת כמו העוגה שהכין השבוע עודד על פי המתכון של עמית אהרונסון). מדווחים שגם תה העשבים היה טעים.
רינה הדגישה בפנינו כי שאיפתה לארח קבוצות של כ-10 אנשים וכי תמיד יש לתאם זאת מראש. זה נכון לגבי רוב מוקדי האוכל הביתי.
מבשלת שמשון
ליאון סולומון בפוזה אופיינית
בעודו מסיים את תמרוני החניה ליד ביתה של רינה הבחין עודד באדם חשוד פורק צידנית ממכוניתו. לשמחתנו התברר שזהו ליאון סולומון ממבשלת שמשון היושבת בקיבוץ צרעה. ליאון מייצר 5-6 סוגי בירה קבועים ועוד 5 בירות עונתיות, רובן מסוג Ale. למרבה הצער את הבירות שלו ניתן להשיג כרגע רק אצלו במבשלה בתיאום מראש. את הסטאוט שלו טעם עודד בשנה שעברה
ואף אהב. הפעם זכינו לטעום שלוש מן הבירות של שמשון בחצר היפה של רינה.
חיטה – בירת חיטה קלאסית, אבל עם מרירות נעימה שמאוזנת מאוד על ידי טעמי פירות מרומזים, עדינה מאד עם תסיסה קלה. בירת קיץ אידיאלית. (5%)
IPA – לבירה זו חוזק אלכוהולי נמוך יחסית לבירות בסגנון זה, אבל היתה לה מרירות רבה. עודד וחלק גדול משאר הנוכחים התלהבו מאוד. לדני היא היתה מרירה מדי. (6-7%, לדברי ליאון)
אייל כריסמס עונתי – בירה עונתית חזקה שמתובלת בתבלינים שונים המשמשים לתיבול עוגיות חג המולד המסורתיות. בלט במיוחד טעם קינמון, אבל היו שם גם הל, זנגוויל וגרגירי כוסברה. עודד הבחין בניחוחות מסטיק. אחרים ציינו ניחוח קוקה קולה ובננה. בכל מקרה, בירה עשירה בטעמים. (7%)
מאכלי ננה – אוכל כורדי
לא היה קל לנתק אותנו מליאון והבירות שלו, אבל בסופו של דבר גררו אותנו משם צורחים ובועטים כדי להמשיך לתחנה הבאה במושב שריגים. חצינו את הצומת, חלפנו ליד הבניין של מבשלת שריגים החדשה והגענו לבית פרטי נוסף, ביתה של צוקית אהרון, ההופך במהלך הפסטיבל למוקד הסעדה. הדבר הראשון שראינו כשנכנסנו לחצר היה סיר ענק כמו של הצבא הרומני יושב על מעין כירת שדה. לידו היה כלי נוסף מלא בעלים ירוקים גדולים. הסתבר שמדובר בעלי צמח הלוף הארצישראלי, אותו צמח המוציא באביב פרח גדול ומרשים שטורף זבובים למחייתו. הצמח ידוע כצמח רעיל ולכן מבשלים אותו פעמיים כדי לנטרל את הרעלנים שבו. מה שהשלים את התמונה המעניינת היתה סככה ישנה של בירת בקס שהצלה על כל האופרציה. בשלב מסוים קראה בעלת הבית לשני גברתנים מקבוצתנו לעזור לה להפוך את הסיר הגדול אל תוך מסננת. השניים ביצעו את המטלה במיומנות מעוררת השתאות. טוב, אחד מהם הוא סו-שף של מסעדה נחשבת, אז לא פלא.
לאחר קבלת פנים נלהבת ושורת הסברים על המטבח הכורדי (בישול איטי ומיעוט בתבלינים) פנינו לנסות שלוש מנות מתוך תפריט התוספות של המקום.
אורז עם קרדי – נתקלנו בתבשיל הזה בסיור בשנה שעברה. הוא היה טעים מאוד וטעמו של הקרדי הזכיר לדני מנגולד. יש לציין שכל הרעלנים נוטרלו ולכוחותינו שלום.
סוואר חיטה גרוסה – עוד תבשיל בריא למראה שקיבל את תיבולו מבצל מטוגן ולימון (במקום סומַק). עודד אהב.
דלעת וחציל ברוטב חמוץ-מתוק – תבשיל זה נראה כמו מרק קובה נטול קובה והורו לנו לאכול אותו עם תבשיל החיטה בלבד. התברר שאכן מדובר בשילוב מוצלח. שמנו נפשנו בכפנו ומזגנו אותו גם על מנת האורז כשבעלת הבית לא ראתה. אנחנו שמחים לבשר ששרדנו ושגם שילוב זה היה מוצלח מאוד.
סו-שף של מסעדת פאר ידועה בעיצומה של חלטורה
גם כאן ביקשו להדגיש לפנינו כי בדרך כלל מארחים במקום קבוצות של כ-10 איש וכי יש לתאם כל הגעה מראש.
יקב שריגים
המשכנו לאורך רחוב צר ומתעקל לבית הפרטי בו שוכן יקב שריגים. יקב ביתי זה פועל כבר כתשע שנים ומייצר יינות אדומים בלבד. הבית והיקב נמצאים בתוך יער אורנים מרשים ומרפסת העץ שלו היא מקום מושלם ליין ומשעשעי חך. ניסינו שני יינות אדומים – שריגים ובאריק 2007. הראשון עשוי מענבי קברנה סוביניון והוא שוהה 27 חודשים בחביות, והשני הוא בלנד של קברנה סוביניון, פטי ורדו וקברנה פרנק. יחד עם היין הוגשו פלטות גבינות עיזים אורגניות של מחלבת יוטב. במהלך ימי הפסטיבל ניתן יהיה להגיע ליקב לטעימות של יין וגבינות בימי שישבת. גם כאן יש לתאם מראש.
בשלב זה עודד עלה צפונה ואת דני הוריד האוטובוס בלטרון. כמו בשנה שעברה, גם הפעם אי אפשר היה לחזור כך סתם הביתה ולהתעלם מפלאי הטבע שמסביב. לאחר שצילם את פריחת השקדיות המדהימה ליד לטרון עצר דני במקום נוסף שאת הפרטים עליו הוא מעדיף לשמור בסוד, יען כי אנשים רבים מחמיצים אותו, וטוב שכך. נקרא לו פשוט "גבעת התורמוסים II". התצלומים הבאים מראים סיבה נוספת להגיע לפסטיבל האוכל הכפרי של הרי יהודה: נורא יפה שם באביב.
פרטים נוספים על פסטיבל האוכל הכפרי ה-12 של מטה יהודה:
שימו לב לסיורי האוכל!
מוקד המידע של הפסטיבל – 808* או 02-9900903
נשמע כמו שנהנתם. אין ספק ששוה להזמין ארוחה באחת המקומות שכתבתם עליו. איך היה היין?
כן
היינו במושב שריגים ואכלנו במאכלי ננה היה מעולה!! מאוד מאוד טעים, מומלץ בחום