תמיד כשאני נכנס למתחם התחנה שליד נווה צדק אני נזכר בשיר הקטר ומתחיל לפזם אותו. שיר גדול שמדבר אל כל חובב רכבות בפוטנציה, אם כי בישראל אין סיבה אמיתית לחבב רכבות. לחובבי הבירות יש לעומת זאת סיבות רבות לחבב את המשקה הזה וגם בתחנה יש מקום ששם אותן במרכז.
בכל פעם שהגעתי אל המתחם תהיתי מה קורה על הגג הנישא של הבניין בצידם הדרומי של הפסים (ביתן מספר 8 על פי מספור הבניינים במתחם). פעם הצצתי בתפריט המוצג ליד גרם המדרגות המוביל למקום ששמו בעל הניחוח הגרוזיני הוא שושקה שווילי. ראיתי שם מבחר יפה של בירות. במיוחד משכה את עיני העובדה שהמקום כלל את הבירה המעושנת הנפלאה שלנקרלה בתפריט הבירות שלו. חשבתי שזה מעשה אמיץ מאוד ותכננתי להגיע לשם מתישהו. הבעיה היא שנותרתי נאמן לבורות המים המסורתיים שלי באזור זה של ת"א ולכן מעולם לא ביקרתי במקום.
שמחתי אם כן להגיע לאירוע יחסי ציבור שנערך במקום כדי לפרסם את תפריט אחה"צ החדש של המקום. במסגרת התפריט מגישים בין השעות 17:00 ו-20:00 את מבחר הבירות (כ-80 סוגים, שבעה מתוכם מן החבית), אוזו משובח ומבחר מאזטים קלילים המתאימים לשעות אלו. האירוע החל בשעה 17:00 של יום קיץ תל אביבי טיפוסי: חם, לח ושוב חם. למזלנו גילינו כי ניתן להגיע כעת רגלית אל מתחם התחנה מרחוב אילת וכך הגענו למקום ב-17:05 – מוקדם מדי להחריד במונחים תל אביביים.
מצבו הנואש של מזג האויר שלל מראש ישיבה על המרפסת וכך לא עלה בידינו לבחון אותה. אין לנו עם זאת ספק כי הנוף הנשקף ממנה ספקטקולרי. המארחים הזמינו אותנו להיכנס לחלל הממוזג ואנחנו בחרנו להתיישב על הבר מול שורות בקבוקי הבירה והסיידר.
שמחנו במיוחד לראות על המדף את ה"סקראמפי" "Old Rosie” של יצרנית הסיידר הבריטית Westons מהרפורדשייר. השם "סקראמפי" מתייחס לסוג של סיידר תפוחים אנגלי חזק במיוחד. "רוזי הזקנה" היה שמו של מכבש קיטור שהיה ברשות החברה בשנות ה-20 של המאה ה-20 והמכבש אף מופיע על התווית של הבקבוק. הציבור שגדל על סיידר הגליל מוזהר בזאת שתכולת האלכוהול של "רוזי הזקנה" היא 7.3%. לצערנו לא יכולנו לטעום את המשקה בגלל שמשקאות מבוקבקים לא נכללו בהיצע האירוע.
אי לכך ובהתאם לזאת פתחנו בפרוני מהחבית – בירת לאגר איטלקית קלילה וחסרת ייחוד אשר התאימה לחום הרב. הצד הנשי והאוחז בהגה בחר גוורצטרמינר רזרב 2010 של בנימינה. למרבה ההפתעה היין היה פירותי מאוד ומוצלח מאוד. לא האמנו על בנימינה. דרך אגב, מישהו שם לב לפופולריות העצומה שיינות הגוורצטרמינר זוכים לה כיום בישראל? אני זוכר שכשחזרתי לחופשת מולדת בישראל בקיץ 1997 מלא התפעלות מיינות הגוורצטרמינר האלזסיים, אף אחד לא ידע על מה לכל הרוחות אני מדבר.
לאחר שהתאוששנו מהחום ערבבנו לנו אוזו פלומרי עם מיץ אשכוליות וקרח. לאחר טעימה אחת היה לנו ברור שזה הפתרון המידי לחום. משקה מרענן מאוד.
המשכתי עם פרנציסקנר בהירה – בירת חיטה בווארית שבפירוש טעימה יותר כשהיא באה מן החבית. גם כאן רשמתי לעצמי מזכר על הפופולריות הגדולה של בירות חיטה – זן שכמעט ולא היה ידוע כאן לפני שנים אחדות. בשלב זה החלו להגיע המאזטים. בטטה אפויה עם קוביות חציל, גבינת פטה ואנשובי התגלתה בדיעבד כמנה הטעימה ביותר לטעמי. האנשובי הוסיף טוויסט מעניין לתיבול.
לביבת כרשה עם יוגורט מתובל היתה פריכה מבחוץ ורכה מבפנים, אך תיבולה ותיבול היוגורט שליווה אותה היה קלוש מדי. מכאן למעשה לא מצאתי מנות לטעמי ממה שהונח לפנינו. המחזיקה בהגה הרוויחה מכך בגדול. היא סיימה ללא קושי את קרוסטיני המטיאס (צורת הכנת דג כבוש שאני מתעב, אבל שכנראה חלקים ניכרים מן העולם אוהבים) עם חרדל דיז'ון וקרם פרש. לאחר טעימה קטנה העברתי לטיפולה גם את מסבחת העדשים – ממרח שהיה מורכב מעדשים בשלושה צבעים וטחינה, ושגם הוא היה קצת חסר תיבול לטעמי. היות והרופא אסר עלי לאכול דברים ירוקים, אלא אם כן הם צלופח, העברתי הלאה לאחר טעימה קטנה את סלט העשבים, למרות שתיבולו היה טוב, ואת סלט התרד עם פירות יבשים, ויניגרט חרדל ודבש בלסמי. סלט אחרון זה נראה כמו הכלאה בין סלט ירוק למנת גרנולה. אלי זה לא דיבר, אבל הצד הנשי אהב מאוד וחיסל את המנה בהנאה גדולה.
מלמעלה נגד כיוון השעון: לביבת כרשה, קרוסטיני מטיאס, סלט עשבים ומסבחת עדשים
למרבה הצער קיבלנו את לחם הבית רק בסוף. היה זה לחם טרי מאוד ופריך מאוד. חבל שבשלב זה נסתיימו המנות, כי נראה לי שהוא היה יכול להשלים היטב חלק מהן.
סלט תרד
היות ולא היה לי הרבה מה לאכול הזמנתי בירה שלישית בדמות לה-טראפ קוודראפול. זוהי הבירה הטראפיסטית היחידה שמגיעה ממנזר שנמצא בהולנד ולא בבלגיה. כמו ששמה מרמז, הקוודראפול היא בירה חזקה בעלת 10% אלכוהול. טעמה מתקתק ואופייני לבירות הבלגיות החזקות. אני לא חובב גדול של הבירות הללו, אבל החלטתי לנסות. חייבים לציין כי כמו שאר כוסות הבירה ששתינו או ראינו במהלך הערב, גם בירה זו הגיעה בכוס הנכונה – במקרה זה גביע רחב ורדוד יחסית.
במהלך כל הזמן שישבנו סרקתי במבטי את מדפי ומקררי הבירות וחיפשתי את הבקבוק החביב והאופייני של השלנקלרה. היות ולא גיליתי אותו חשבתי שאני צריך בדיקת עיניים דחופה. שאלתי את המלצר והוא לא ידע על מה אני מדבר. מסתבר שלמרות שבאתר האינטרנט של המקום השלנקרלה מוזכרת ועל הקיר ישנו שלט של הבירה, כבר מספר חודשים שהיא לא נמצאת במלאי. אני חושש שהדבר נגרם בגלל שבמשך כחצי שנה ייבואה נפסק. אי לכך ובהתאם לזאת אני שמח לעדכן את מנהלי המקום שגדי דבירי חידש את הייבוא וניתן שוב להשיג את הבירה המדהימה והאקסצנטרית הזאת. לעדות, בקבוק אחד שלה שקניתי בשוק מחנה יהודה (!) מחייך אלי מן המקרר בכל פעם שאני פותח אותו.
לסיום קיבלנו צלחת של בקלאוות ומאפים דומים, אשר מגיעים מספק כלשהו ביפו. איך נגיד זאת בעדינות, טעמנו טובים יותר.
חייבים לציין שבתפריט העיקריות מופיעים עוד מספר פריטים מעניינים, כולל נקניקיות תוצרת בית ותבשיל שוקרוט עם אותן נקניקיות. מאלו לא זכינו לטעום. מכל מקום, שושקה שווילי מצטיין בעיצוב נחמד מאוד, מרפסת מרהיבה ומיקום ללא תחרות. אנחנו מבינים שאחרי שמונה בערב האווירה במקום מתלהטת ושבלייני ת"א מרבים לפקוד את המקום.
שושקה שווילי
מתחם התחנה, נוה צדק, תל אביב
מכל מקום, כאשר יצאנו לדרכנו בסביבות שבע וחצי, הנהגת היתה שבעה ומרוצה מאוד, אבל לי חסרה מאוד זריקת בשר. כך יצא שהתגלגלנו לנו במעלה נווה צדק כמו נחל הזורם בטבעיות אל הים בנתיב ההגיוני ביותר ונחתנו ב-NG. על מה שהתרחש במקום הנפלא הזה ועל מה שקרה בעקבות זאת בפעם אחרת ובפורום סגור יותר.
נראה לי שהבירה בחוזק 10% בשילוב עם האוזו הם מתכון בדוק לחמרמורת.
אם כבר חמרמורת, אז מאוזו
הייתי בסופ"ש האחרון במתחם התחנה. היה ממש עמוס ולכן רק הסתובבנו ולא ניסינו לשבת. אולי בפעם הבאה אני גם אתגלגל בשביל שמוביל לשווילי…
אנחנו הגענו לשושקה שווילי בשבת סתווית אחת, והדבר היחיד כמעט שהיה מוצלח שם היה הנוף שנשקף מהמרפסת. השירות היה איום, על חלק גדול מהמנות בתפריט שניסינו להזמין הודיעו לנו שאזלו, ואלה שכן הגיעו היו בינוניות. הנוף והאוויר על המרפסת היו מעולים.
מתי זה היה?
הייתי במוצאי שבת האחרונה, ובאמת שהיה עמוס, לפי מה שאני קוראת כאן כנראה שהם יצאו במקצה שיפורים כללי, המנות היו אומנם לא ממש מתוחכמות אבל היו פשוט טעימות ותואמות למחירן, השירות היה בסדר גמור מלצר מאוד חביב ושירותי, האווירה הייתה נהדרת והמוזיקה פשוט נבחרה בקפידה.
אני אישית מאוד נהנתי ממליצה בחום.