קמתי בבוקר יום שישי בבית ההורים, ירדתי למטבח ומצאתי את אמא טורחת ועמלה בהכנת עוגיות "עבאדי" ביתיות. כאלו שצריך לעבוד על כל אחת כך שיצא חישוק חינני ומלוח.
בעודה טובלת אותן בביצה ושומשום, הציעה אמא את הרעיון שאכין בינתיים ארוחת בוקר.
רק הגעתי הביתה וכבר סונג'רתי…
אז החלטתי לחדש את מלאי הטחינה בבית, בנוסף לסלט ולקפה וכאשר הגיע הזמן לחפש במקרר את מאגר מיץ הלימון הסחוט הקבוע, נדהמתי לגלות שאיננו. למה איננו? כי יש לאמא סטוק לימונים במגירה.
כעבור כמה דקות נפל לי האסימון. אחרי שמצאתי אותו, הבנתי שעם סטוק לימונים יש לעשות מעשה ולכן אצתי רצתי וחיפשתי מתכון לעוגיות לימונים (אם כבר מפעילים את התנור, אז כדי לא לבזבז חשמל חונכתי לדחוף לשם כמה שיותר עוגיות). לא רציתי להתפשר על עוד עוגיות לימון קריספיות פשוטות והתאמצתי לחפש עוגיות יותר "עוגתיות" וספוגיות. טעיתי.
המתכון נראה מבטיח, אבל הוא יצא כל כך לא מה שרציתי. התוצאה לא רעה בטעם, אבל מעצבנת במראה. בכל זאת, הצילומים היו נחמדים ולכן הונחיתי לצרף את המתכון לקטגורית האז"ש.
המתכון נלקח מהאינטרנט.
המרכיבים (הכנתי חצי מהכמות שכתובה כאן)
בסיס בצק: (לתבנית ביתית בגודל 30X40)
500 גרם קמח
400 גרם חמאה
½ כוס אבקת סוכר
קרם:
6 ביצים
½ ק"ג סוכר
2 לימונים בינוניים
150 גרם קמח
כפית אבקת אפיה
אופן ההכנה
1. לבצק: מערבבים קמח, חמאה ואבקת סוכר עד התגבשות, מכניסים למקרר לחצי שעה, מרדדים לגודל של התבנית, מניחים על נייר אפייה, מחוררים עם מזלג ואופים בחום של 180 מעלות כ-10 דקות, עד השחמה קלה. מקררים במשך כרבע שעה.
עוד לא עכשיו
"… יש את הכלי הזה מהפלסטיק. זה יש רק בארץ. אין בעולם כולו כזה כלי גאוני.
אתה שם את החלב בתוך הכלי.
לא יודע למה, הכלים האלה תמיד קטנים מדי והשקית מידלדל החוצה."
דודו טופז
2. לקרם: מגרדים את קליפת הלימונים לתוך קערה, וסוחטים מהם את המיץ.
3. מערבבים בקערה קמח ואבקת אפייה.
4. שוברים 6 ביצים לתוך קערת מיקסר, מוסיפים סוכר ומקציפים על מהירות גבוהה במשך כשבע דקות, עד לקבלת קצף יציב.
5. אחרי שהקצף יציב, מורידים את המיקסר למהירות נמוכה, ומוסיפים בהדרגה מיץ לימון, גרידת לימון, קמח ואבקת אפייה. ממתינים כדקה עד שהבלילה הופכת לאחידה.
6. שופכים את קרם הלימון על תחתית הבצק האפויה, מכניסים לתנור לחום של 160 מעלות ואופים כ-40 דקות, עד שנוצר קרום קשה למעלה. מוציאים ומקררים.
7. חותכים את העוגיות לריבועים, מפזרים אבקת סוכר בנדיבות ומגישים.
מה שקרה, זה שאחרי 40 דקות, הלמעלה היה קשה, הבפנים היה פודינגי, ואני הייתי מבואסת.
אז בהמלצת אמא, השארתי את הדבר הזה בתנור בחום נמוך, כשהתבנית מכוסה בנייר אלומיניום כדי שהחלק העליון לא יאפה יותר. גם אחרי שעה של 100 מעלות ועוד חצי שעה של 140 מעלות זה נשאר אותו הדבר. אז הוצאתי את התבנית החוצה, חיכיתי קצת וניסיתי לחתוך.
מאז השבר הסורי-אפריקאי לא נראה שבר כזה. כל הקרום העליון נסדק לו והתפורר ולא נותרה הרבה ברירה מאשר להסיר אותו ולהתעלם ממנו. יש לציין שהוא די טעים והייתי ממליצה לפורר אותו לגמרי ולעשות ממנו ציפוי לכדורי שוקולד.
העוגיות עצמן (אם אפשר לקרוא להן עוגיות) היו די טעימות, למרות שהבצק מלמטה היה סתם עבה ויבשושי (אולי הייתי צריכה להשתמש בתבנית גדולה יותר וכל המתכון הזה היה יוצא אחרת).
מה גם שהצלחתי לפצוע לעצמי את האצבע כשחתכתי ניילון נצמד.
אכזבה.
וואו, זה בלוג אוכל מלא בלימונים! נשמע לי מאוד מוכר העניין הזה של- התנור כבר עובד אז בואי נכין גם עוגיות.
פוסט מעולה, צחקתי שנתיים.
העיקר שהתמונות יצאו מקסים!
ממקור ראשון: הטעם נחמד, הציפוי נראה נהדר אבל כדאי להפוך אותם לכדורי שוקולד בציפוי פרורי לימון
ואל תשכחי שהיא מצאה את האסימון! ילדים נחמדים – עיזרו לעינת למצוא את האסימון שנפל לה.
אם זה טעים, אז זה כל מה שחשוב. לדוגמא אם מכינים עוף ויש טעם של סטייק, מה רע?
לעוף? טעם של סטייק?
אני מניחה שתהנה ממנו באותו הרגע, אבל לא כל כך תהנה ממנו ביום למחרת.
טעמתי את העוגיות ולטעמי הן מעולות. אולי הן משביחות עם הזמן.