בחודשיים האחרונים נפתחו בשוק מספר מקומות חדשים ומעניינים. יוונים, לבנונים ואפילו סושייה. קפצתי לנסות שניים מהם ובדרך ראיתי דבר מוזר.
בושלו לאחרונה
בחודשיים האחרונים נפתחו בשוק מספר מקומות חדשים ומעניינים. יוונים, לבנונים ואפילו סושייה. קפצתי לנסות שניים מהם ובדרך ראיתי דבר מוזר.
למדנו לראשונה על ביירן, הבראסרי הבווארי שנפתח לפני כשלושה חודשים בפינת הרחובות פרישמן וסירקין, מן הביקורת החיובית למדי של שגיא כהן. אנחנו מאוד אוהבים לקרוא את הביקורות שלו, אבל לדני היתה ביקורת קשה על הביקורת. ראשית, הוא לא הזמין בירה. מי נכנס למקום שמגיש אוכל גרמני ולא מזמין בירה, ולו רק כדי לקשט את השולחן? שנית, הוא סיפר שבאותו יום הגישו במיוחדים צלי שוק תחתון של חזיר ולמרות זאת, הוא בחר לנסות שני שניצלים. איך מוותרים על שוויינהקסה, מהמאכלים הנפלאים ביותר של המטבח הגרמני?! שמחנו, אם כן, לקבל הזמנה לבקר במסעדה ולבחון את הדברים הנכונים.
בהמשך לסנונית השילובים של בשר עם שוקולד, אני שמח, בשעה טובה, לכתוב על צ'ילי קון קרנה. אם תעלעלו קצת בדברי ימי הצ'ילי, תגלו עד מהרה שיש למאכל הזה הרבה גרסאות ושגרסאות רבות יש לאמת על מוצאו, כך שלמען האמת, כמו שזה נראה, לא נראה שיש "אבו-צ'ילי המקורי". יפה. אם אתם ממש רוצים לחקור את הנושא לעומק, אדרבה, לכו על זה, אני לא בענין.
אני אוהב את הנזיד הטעים הזה של בשר טחון עם פלפלים חריפים, שעועית ועגבניות ולא באמת אכפת לי אם זה צ'ילי קון קרנה על פי הגדרה או לא. השילוב של ארבע אבני היסוד הנ"ל עם שוקולד הוא קסום ומכושף ובאמת שאין סיבה להוריד אחת מהן רק בגלל שכמה אדוקי צ'ילי טוענים שהוא לא מופיע במתכון המקורי (ע"ע הפסקה הראשונה), זה טעים ככה.
זה זמן רב שאני רוצה לכתוב משהו על יודל'ה, הבן המוכשר של מסעדת "מחניודה". את יודל'ה גיליתי במקרה. במקור רצינו להיכנס באופן ספונטני לספינת האם אחרי סיבוב קניות מאוחר בשוק. המארחת בכניסה שאלה אותנו אם הזמנו מקום ואחרי שהשבנו בשלילה היא נעצה בנו מבט מחייך האומר "הצחקתם אותי". אחרי ניסיון סמלי למצוא לנו מקום היא שלחה אותנו לצד השני של הרחוב לחור דמוי בר. התיישבנו והשאר היסטוריה.
עכשיו נסו להגיד זאת במהירות. זה תרגיל אינטלקטואלי-אינפנטלי מעניין לקיץ. הצלחת אירוע האוטואוכל ליד המפלצת ביום שישי שעבר גרמה לנו להגיע בנפרד לעוד שלושה אירועים כאלה. טוב שהפרויקט מסתיים עוד שבועיים, כי אנחנו מתחילים להתמכר.
נסכם כבר עכשיו. משהו טוב קורה עם הפרויקט הזה. האווירה נפלאה, האורחים מעניינים והחשוב מכל עבור זללנים כמונו: האוכל משובח. ממה שראינו עד עכשיו, מדובר בהפקה מורכבת ובלוגיסטיקה לא פשוטה. באירועים בהם היינו העסק עבד כמו שעון שוויצרי שבור, אך מדויק. יש לציין כי אני רואה בפוסט זה תשובה אלטרנטיבית לכתבה מתנשאת ומרגיזה שפרסמה אתמול כתבת של ה"ארץ", אשר הטריחה את עצמה לאירוע אוטואוכל בודד שהתרחש בשוק.