עכשיו נסו להגיד זאת במהירות. זה תרגיל אינטלקטואלי-אינפנטלי מעניין לקיץ. הצלחת אירוע האוטואוכל ליד המפלצת ביום שישי שעבר גרמה לנו להגיע בנפרד לעוד שלושה אירועים כאלה. טוב שהפרויקט מסתיים עוד שבועיים, כי אנחנו מתחילים להתמכר.
נסכם כבר עכשיו. משהו טוב קורה עם הפרויקט הזה. האווירה נפלאה, האורחים מעניינים והחשוב מכל עבור זללנים כמונו: האוכל משובח. ממה שראינו עד עכשיו, מדובר בהפקה מורכבת ובלוגיסטיקה לא פשוטה. באירועים בהם היינו העסק עבד כמו שעון שוויצרי שבור, אך מדויק. יש לציין כי אני רואה בפוסט זה תשובה אלטרנטיבית לכתבה מתנשאת ומרגיזה שפרסמה אתמול כתבת של ה"ארץ", אשר הטריחה את עצמה לאירוע אוטואוכל בודד שהתרחש בשוק.
אוטואוכל 5
מפגש במרכז העיר הביא אותי במקרה להיות בקרבת האוטואוכל באירוע החמישי במספר.
בניגוד לפעמים האחרות, בהן האורח לא היה בשלן גדול ולכן המטבח נותר פנוי לשף אסף גרניט, הפעם התארח אצלו מישהו שיודע לבשל: אילן גרוסי ממסעדת צ'אקרה הותיקה.
שני השפים כנראה התגברו יפה על מחסומי האגו, והאווירה מאחורי האשנב של האוטו היתה שמחה במיוחד. האירוע התקיים בגן העצמאות במרכז ירושלים, לא רחוק מהצ'אקרה.
חתני השמחה. מימין לשמאל: אורי נבון, אילן גרוסי, יוסי אלעד ואסף גרניט
הגענו בדיוק בתשע בערב והאירוע כבר היה בעיצומו. לפני הקופה השתרך תור ארוך ועל הדשא מסביב היו היפסטרים וצעירים אחרים במצבי צבירה שונים. מסביב צפו באירוע בסקרנות רבה משפחות חרדיות, אשר הגיעו לגן המשחקים הסמוך.
ברמקולים התנגנה מוזיקה שבחר אילן והיתה תענוג לאוזני מישהו שקרוב אליו בגילו: פוליס, פטר גבריאל, ראשים מדברים ושני שירים נפלאים מהופעה חיה של אלביס קוסטלו. בזמן שחיכינו בתור הגיעה חיננית עם מגש עמוס פרוסות אבטיח וחילקה לממתינים. אבטיח מתוק וטעים. הצלחנו גם לקטוף מחיננית אחרת קערית סלט טעים ביותר, שלא הצלחנו לזהות את מרכיביו בגלל תנאי התאורה הירודים. חשבתי שראיתי פריקה והסתבר שזה אכן סלט חיטה עם גזר מקורמל (שבחושך חשבתי שהוא פיסת עוף עם מרינדה מעניינת), זיתים וצנוברים של השף הערבי כאמל השלמון ממסעדת "טורקיז". הבנו שבקשתו המקורית של אילן היתה להציב את האוטו בשער שכם ולהגיש שם מנות מחווה למטבח הערבי, אבל בגלל הבלגן ששורר שם בערבי הרמאדאן, החליטו לותר על כך.
מכל מקום, גם המנה העיקרית באה מן המטבח הערבי: לחמאבעג'ון. למי שלא מכיר, מדובר במאפה דמוי פיצה עם ציפוי של בשר טחון מתובל. המנות הגיעו בקרטוני פיצה וכשפתחנו אותם על הדשא הסתבר שקיבלנו מאפה אחד גדול ואחד קטן למדי. קצת מאכזב, אבל הקטן התאים לתכולת הקיבה של המבקרת מפולין. הטעם, לעומת זאת, לא אכזב. הבצק היה בסה"כ סתמי, אבל הבשר היה משובח, עסיסי ותיבולו נפלא. המשקה בערב זה היה שוב מיץ תעשייתי בטעם תמרהינדי. אני מודה שלא הצלחתי להבחין בהבדל טעמים בינו ובין משקה הלימונענע של יום שישי. כמו שאומרים ביידיש, "דיזעלבע שייסע".
האווירה כאמור היתה שמחה מאוד ובשלב מסוים התייצבו מאחורי הדוכן שלושת אבירי "מחניודה" לצילום משותף עם אילן. חבל רק שהם לא צרפו את תומר, השף העולה של "יודל'ה", אשר גויס באותו ערב ומרוב עבודה קשה לא התפנה לתיפוף. אחרי 44 דקות הודיע מפיק האירוע ברמקול כי לצערו כל 300 המנות שהכינו באותו ערב נגמרו. איזו טרגדיה למסכנים שעדיין עמדו בתור לקופה.
זה רק נראה כאילו תומר מתופף
אוטואוכל 6
למחרת היתה לי פגישה נוספת במרכז העיר עם גברת יקרה מאשכנז. היות ונודע בערב הקודם כי האירוע הבא יערך ברחוב אגריפס, ארגנתי את העניינים כך שהמבצע המתגלגל שלנו בשוק יתחיל שם בשש וחצי. הפעם הספקנו לחזות בפלא פתיחת האשנב של האוטו אחרי ספירה דרמטית לאחור. האורחת היתה הזמרת הספניולית יסמין לוי, אשר הביאה איתה את חברתה רקדנית הפלמנקו שרון שגיא. במהלך האירוע הסתבר שהיו חילוקי דעות אומנותיים בין יסמין וגרניט. יסמין ביקשה להכין עלי גפן ממולאים, אבל השף הטיל וטו והפטיר משהו כמו "אין לי כוח לגלגל את כל הקטנים האלה".
במקום זאת הוא הכין מנה ספניולית אחרת, אשר מאפיינת את שכונת אוהל משה הסמוכה: מדיאס. זהו סוג של קוסה מחשי, אותו מאכל בעל השם הגרוע בהיסטוריה, רק שכאן לא ממלאים את הקישוא, אלא חוצים אותו, מניחים על החצאים את המילוי ואופים. בגלל ההגעה המוקדמת היינו בין הראשונים שהגיעו לאשנב. גרניט היה במצב רוח מרומם ונתן לנו את הצלחות שלנו. להפתעתי הוא הציע להוסיף פרוסות פלפל חריף. ביקשתי למנה שלי, אבל ריחמתי על האשכנזיה. התיישבנו ובחנו את המנות.
קודם כל שמנו לב לצלחת. צלחת פלסטיק איכותית עם עיטורי זהב, אשר יצרה דימוי משכנע מאוד של הסרוויסים העתיקים של ספרדיי ירושלים. שוליה הרחבים של הצלחת גם מנעו מן הנמלים במקום ישיבתנו לטפס עליה ועל כך שיבחנו את המפיק שבדיוק עבר לידינו. בניגוד לקוסה מחשי, המנה הזאת היתה יפיפייה. נעשה שימוש בקישואים העגלגלים בעלי המרקם הבשרני יותר והטעם העשיר יותר. המילוי הורכב מבורגול ומבשר טחון מתובל (זה כבר מוטיב חוזר באוטואוכל) ועליו נבזקו צנוברים, פטרוזיליה קצוצה ואותו פלפל ירוק. המנה היתה טעימה מאוד והתרשמתי במיוחד מתרומת החריף למנה. הלבנבנה החליטה לנסות אותו ונתתי לי חתיכה קטנה. במשך שתי דקות היא לא יכלה לדבר. אני דווקא לא התרשמתי מן החריפות. כדי לשטוף את החריפות הלכה לה הקטנה לחנות הסמוכה והצטיידה כנהוג בניכר אשכנז בבקבוק בירת בלטיקה. היא שאלה אם זה לא מביך אותי להסתובב עם אשה שמחזיקה בקבוק בירה ביד. הסברתי לה שנהפוך הוא, זה כמו לזכות בעיטור כבוד.
המרקאס והקסטנייטס
הבירה היתה אופציה מצוינת כי המיץ באירוע היה מהסוג הירוק זרחני המוכר והסלט היה אותו סלט עדשים אדומות שהיה גם ביום שישי. חילקו גם משהו ירקרק, אבל אלינו הוא לא הגיע. לאחר כשעה נפסקה חלוקת האוכל. הזמרת והרקדנית עלו על במה מאולתרת לפאוזה אומנותית חביבה מאוד. התרשמתי איך כאשר התגלתה תקלה במיקרופון של יסמין לפני תחילת השירה מישהו הניח מיד מיקרופון חדש לפני ומישהו סילק את המיקרופון הדפקטיבי – הכל תוך שניות.
זקני העיר לא ראו דבר כזה
אחרי שנהנינו המשכנו את המבצע המתגלגל וברוח הדברים הלכנו ליודל'ה (על כך בפוסט אחר).
אוטואוכל 7
לאירוע השביעי שלחנו את כתבת המשנה עם מצלמתה הזעירה. היא חובבת גדולה של ספרי הקומיקס למבוגרים של הסופר והמאייר ממוצא בלגי מישל קישקה, והיות והלה היה האורח, האירוע התאים לה כמו קישקע לסיר. האוטו התייצב בפארק המסילה הפופולרי ליד המושבה הגרמנית, בה מתגורר קישקה.
קישקה בחר במנה בעלת ניחוח צרפתי: עוף בטרגון. הוא סיפר איך זמן קצר לאחר הגעתו לארץ הוא רצה להכין עוף כזה. הוא הלך לשוק מחנה יהודה עם מילון צרפתי-עברי וביקש מהמוכרים "לענה דרקונית". למזלו מישהו הבין בסופו של דבר מה הוא רוצה ונתן לו טרגון.
כתבתנו בשטחים השטוחים מדווחת כי המוני המושבה הגרמנית הגיעו לחזות בפלא. בניגוד לפעמים הקודמות, הפעם הגישו נוסף לעוף גם מנה צמחונית בצורת מרק עגבניות, ולמרבה הפלא זו נגמרה הרבה לפני שאזל העוף. נו טויב, ידוע כי תושבי המושבה מאותגרים קשות בתחום הקולינרי (כנראה לכן אין שם מוסד אוכל הגון אחד). היה גם סלט בורגול מתובל והמיץ הפעם היה כתום כדי ליצור רושם של מיץ משמש. שיהיה. בהתאם לרוח הגאלית של האירוע, ברמקולים התנגנה מוזיקה צרפתית נעימה. הכתבת וידידתה נהנו באירוע כל כך עד שנשארו במקום עד לסיומו המוחלט. כתבתנו לקחה איתה את ספר הקומיקס של קישקה "הדור השני: דברים שלא סיפרתי לאבא" בתקווה לקבל חתימה/הקדשה, אולם לא הצליחה לעשות זאת באירוע ההמוני.
סיכומים
לסיום הפוסט האופטימי הזה, מספר נקודות למחשבה:
1) עדיין לא הצלחתי לזהות באירוע את העיתונאים הידועים הכותבים את בלוג האוטו, אולם הכתבת האורחת הצליחה לזהות בקלות את הילה אלפרט באירוע המושבה. כנראה שהגיע הזמן לעשות בדיקת עיניים.
2) המיץ התעשייתי חינני, אבל די מיצה את עצמו בשבילי. בפעם הבאה גם אני אביא בירה.
3) אסף גרניט יודע לבשל באופן המוני ועם זאת ליצר מנות יפות וטובות. כנראה שהעורף הלוגיסטי הגדול של "מחניודה" תורם ליכולת מופלאה זו (ראה ערך תומר).
4) מישהו חשב שם היטב על הפרטים הקטנים של מיתוג, פרסום והפקה. בלט לעינינו במיוחד האופן בו מתאימים בצורה אלגנטית מאוד את כלי/אמצעי ההגשה של המנות לאופי המנה.
5) עוד שבועיים זה נגמר, וכמו שלמדנו על בשרנו מניסיון באלבאסטה, יש סיכוי שזה לא יחזור. סוחרי השוק אולי אפילו יניחו באוטו מטען חבלה מאולתר. לכן, למי שעוד לא חווה, מומלץ למהר.
אופרציה חיובית ומעניינת מאד לטעמי. מקווה שימשיך.