לפני כשנה הפסקתי לאפות לחמים. במשך מספר שנים ערכתי ניסיונות באפיית לחמים מכל הסוגים, אולם בשלב זה או אחר התייאשתי כאשר גיליתי כי כמעט כל הלחמים שאפיתי נופלים בהרבה ממוצרי המאפיות הטובות (טלר, תומר, לחמים). שותפתי גם אותתה לי בעדינות שהלחמים שלי לא עומדים בסטנדרטים בכך שהגבירה את רכישת הלחמים מבחוץ. המסקנות לא איחרו לבוא. יום אחד, למשל, השלכתי לפח ללא הרבה נקיפות מצפון את צנצנת המחמצת לאחר שחוץ מלחם אחד ספציפי, לחם זיתים וטימין, כל לחמי המחמצת שהכנתי יצאו במרקם של לבנה וטעם של בית התפוצות.
למי אין עמוד שדרה?! הרי ההוכחה
אבל יש לו חוט שדרה – וזו גם תכונה חשובה – ובשרים מעניינים אחרים. סוף סוף אזרנו אומץ להתיישב בשיפודית העל של מוריס, אשר שוכנת ברחוב הקצבים של השוק, הלא הוא רחוב החרוב.
מדובר במוסד ותיק שהקים מוריס ביטון לפני שנים רבות ושאירח את ותיקי השוק ויודעי ח"ן אחרים לארוחות שחיתות בשריות, בהן הוגשו לצד נתחים קונבנציונאליים שלל חלקי פנים בלתי קונבנציונאליים. לפני מספר שנים התפצל העסק לשני מוקדים. הראשון נמצא ברחוב בית יעקב, ושם מפעיל מוריס מעין מסעדת בשרים הפועלת במהלך היום. לעת ערב נכנס לפעולה המוקד השני שברחוב החרוב. מחנות קטנה ומטבח זערורי מפעיל בנו של מוריס, דודו, אופרצית גריל, אשר צברה במהירות ומפה לאוזן פופולריות אדירה. פעמים רבות עברתי ליד השיפודיה וראיתי איך היא מתפרשת אל תוך הרחוב לאחר שהחנויות הסמוכות נסגרות. הד טריקת תריסי המתכת הכבדים של החנויות עוד לא נדם וכבר פרשו לידם המלצרים הזריזים שולחנות וכסאות שנשלפו ממצבור סודי. ישנם ערבים שבהם הרחוב כולו מלא בשולחנות סועדים. בניגוד לשיפודיית "פורטונה", אותה סקרתי כאן בעבר, כאן העסק יותר בסיסי. הסלטים והשתיה הקלה מגיעים בכלי פלסטיק, הרהיטים של כתר ואת הסכו"ם נראה כאילו רכשו בבזאר לכלי בית.
בימינו מוצאים בתיבת הדואר שני ממצאים עיקריים: חשבונות ופרסומות לשיעורים פרטיים, סדנאות שיאצו, תיווך נדל"ן וכיוצא בזאת. יום אחד מצאנו בדואר פתק של חבילה. כשניגשנו לאסוף אותה התברר כי דודיה של השותפה החליטו להפתיע אותנו מחופשתם בשוואביה (אזור תרבותי בדרום גרמניה) עם מכשיר להכנת שפצלה – אותן אטריות דרום גרמניות מפורסמות – וספר מתכונים תואם.
החבילה הגיעה בעיתוי מושלם לפוסט האחרון שעלה כאן, ושהזכיר את המשבר שפרץ במטבחה של עינת כאשר התברר לאורחיה הבשלנים כי אין אף כלי היכול לשמש להכנת שפצלה.
בעקבות המלצת חברים ואחרי התלבטות ארוכה, הוספתי את עצמי לאתר גולשי הספות העולמי couchsurfing.org
(מקור התמונה: reallifebh.com)
למי שלא מכיר, זה אתר שנותן לך אופציה למצוא לעצמך מקום לישון בחו"ל, אצל אנשים פשוטים שנותנים לך באדיבותם את ספתם/מזרונם ובכך עוזרים לך לחסוך כמה מאות שקלים על מלון.
כן, זה לא חמישה כוכבים, אבל זו חוויה שיכולה להיות מפתיעה ומעניינת, אם אתה נופל על האנשים הנכונים. וכיצד ניפול על האנשים הנכונים? או, בשביל זה יש המלצות מגולשים אחרים שכבר שהו אצל אותו מארח, או להיפך, המלצות ממארחים שארחו את אותו גולש בביתם. כמובן שיוצרים קשר עם אלו שקבלו המלצות חיוביות בלבד. אל דאגה, גם שם אפשר ליפול, אבל לרוב זה בסדר. מה שכן, זה נחמד להעז!
אני גולשת ומארחת חדשה, לכן כמות הגולשים שהיו אצלי קטנה בינתיים, אבל גם מהם הספקתי ללמוד כמה דברים חדשים ויצא לי לבלות כמה ערבים מהנים ויוצאי דופן.
בהמשך לחליבת השקדים, נזכרתי שאפשר לחלוב גם קוקוס. אני נהנה מאד מחלב קוקוס, אבל לבי נחמץ כשאני חושב על כל מרכיבי ה-E שיש באלו שבוקעים מקופסת שימורים. מסתבר שהייצור בבית קל אבל פשוט (וגם בריא יותר וזול יותר). מצאתי מתכונים רבים להכנת חלב קוקוס, די דומים האחד לשלישי. חלקם מנחים לחלוב את הקוקוס רק פעם אחת, אך כנכד לסבתא מדור שידע את הצנע, אני מאמין בחליבה הכפולה.
