לפעמים נוחת לידי חומר גלם שגורם לי לרצות לנסות אותו, ומיד. לא מזמן הביאה טבעונית הבית מפונה שבהודו חבילת תרמילי הל שחור וזכיתי לקבל חלק מן השלל. התבלין המוזר הזה עם ניחוחו המטורף גרם לי לבשל לראשונה בחיי אוכל הודי.
במהלך הטקס החגיגי של מסירת קופסת ההל השחור פתח ידידנו עודד את הקופסה וניחוח חזק ולא פשוט דמוי פטריה גרעינית קטנה פרץ ממנה. בניחוח זה ניכר במיוחד ריח מעושן חזק, הנובע מאופן הכנת התבלין. בנפאל ובהודו נהוג ליבש את תרמילי ההל הירוקים והמוכרים לנו מעל להבה פתוחה. התהליך לא רק משחיר אותם ומעצים את ריחם המקורי, אלא גם מעניק להם טען מעושן בולט. בתור חובב של מאכלים מעושנים מיד הסתקרנתי וכבר למחרת מצאתי במרשתת מספר מתכונים, מהם למדתי כיצד עובדים עם הל שחור. מסתבר שהעיקרון פשוט למדי. כמעט בכל מתכון מאדים בשמן מספר תרמילים עם תחילת הבישול כדי לשחרר אל השמן את טעמיו של ההל. התרמילים נשארים עם התבשיל לכל אורך הבישול. טעמתי את אחד התרמילים שנותרו עם סיום האוכל. לא רק שהוא התרכך במהלך הבישול, אלא שכמעט ולא נותרו בו טעמים או ניחוחות. הכל השתחרר אל תוך התבשיל. ההל השחור נמצא בשימוש לא רק במטבח ההודי, אלא גם במטבחי סין וויטנאם.
