עד גיל 3 האינדיאניות שלי אכלו נהדר. הקטנה היתה מחסלת קערות סלט, הגדולה היתה טועמת כל דבר חדש שהונח על השולחן, ולחלל לא התעופפו משפטים בסגנון "אני לא אוהבת ניוקי!". אידיליה… בגיל 3 השתלט על חייהן הצהרון של הגן. שם נתגלו האופציות לאכול פסטה בלי כלום, ירחם השם, רק צ'יפס (שם טוב לרשת מזון…), פתיתים יבשים וקטשופ. אתם יכולים לתאר לעצמכם מה גדולה היתה האכזבה לאמא שוחרת בריאות ולאבא חובב בישול, שהיו בטוחים שהנחילו חינוך קולינרי מושלם. הבעיה מתחילה כשלגננות חשוב שהילד יאכל ולא משנה מה, רק שיאכל, כדי שאפשר יהיה לבשר בשמחה להורה המודאג ש"הוא אכל נהדר!". איי בג זה דיפר, קוסקוס עם קטשופ ושני סנדוויצ'ים עם שוקולד זה לא נהדר.
בושלו לאחרונה