השבוע, כדרכה בקודש, קראה לי חסיה השכנה שאבוא לקחת מצרכים שבנותיה קנו ולא צרכו, רגע לפני שהיא זורקת לפח, כי תוקפם עומד לפוג. אני, שגדלתי על הרעיון ש"לא זורקים אוכל, כי יש ילדים רעבים בביאפרה", ניסיתי לשכנע אותה להשתמש בהם בעצמה, אבל כשזה לא הצליח לקחתי.
(איך היה יבול השזיפים השנה?)
שמנת לבישול מצאה את מקומה בפשטידת קישואים נחמדה מאד ומה שהיא הגדירה כמלוואח והתברר כג'חנון, הפך להיות בצק לאנצ'ילדה. למה אנצ'ילדה? רציתי לעשות צ'ילי קון קרנה, אבל במקום שעועית מצאתי במזווה שלי רק תירס. התירס עשה לי חשק לאוכל מקסיקני, אז חפשתי במרשתת ומצאתי אנצ'ילדה, שזו טורטיה ממולאת בכל מיני דברים טובים ומכוסה ברוטב צ’ילי. אז שכחתי לגמרי מהתירס והשתמשתי בזיתים, אליהם נוספו גבינת צ'דר מגוררת, בצל ירוק ופטרוזיליה וכולם, בתוך המלוואח, נאפו בתנור עם סלסה ועוד קצת גבנ"צ. יצא מצוין ומזה בא לי רעיון לכתוב על איך לא לזרוק מוצרי מזון שתוקפם עומד לפוג. אמנם הרעיון לא חדש, כותבים על זה כבר מאות שנים ולא רק בתפוצות פולין, ובכל זאת, הנה כמה רעיונות שימושיים.
