כמה כיף לבשל בתנאי שדה, אלו הזכרונות הנעימים ביותר שיש לי מטיולים ומחנות, גם כשמה שהכנו יצא מר, חריף או מפוחם. אני לא מדבר על קדרות שוקרוט וסירי מרק ענקיים, אלא על הדברים הפשוטים: ביצה אינדיאנית, פיתות עם שוקולד, סוכריות פרחים, קציצות מלוח או זעתר, תה צמחים, אח.. תענוג… במסגרת קיטנת אבא שבאה עלי לטובה, יצאנו האינדיאניות ואנכי, מנכ”ל הקיטנה, ללקט ולבשל בשולי איזה שדה.
כדי לייצר אמפתיה ראשונית, הבטחתי שנכין גם סוכריות מפרחי שומר והיום התחיל בליקוט הפרחים. מצאנו חלקת שומר שאינה צמודה לכביש וללא חשש ריסוס או ביוב וקטפנו חופן של פרחים צהובים.
כי. למען האמת, אחד מסיפורי כופתאות/קובה הטובים ביותר שאני מכיר מגיע ממערב גרמניה של 1967 והוא קשור לנושא אקטואלי מאוד: הגנה אווירית. איכר גרמני סבל מן הרעש הרב שגרמו מטוסי קרב שניגשו לנחיתה בבסיס אוויר סמוך ועברו בדיוק מעל ביתו. לאחר שמכתבי התלונה שלו לרשויות לא עזרו, הוא החליט לנקוט פעולה רצינית יותר. הוא בנה בנגריה שלו מעוט (קטפולטה) דומה לזה של הצבא הרומאי, בישל מלאי של קובות גרמניות מוצקות והחל לירות אותן באמצעות המעוט אל עבר המטוסים הנוחתים. לא היו נפגעים באירועי הירי הללו, אבל מסופר שהטייסים הבינו את הרמז ונמנעו בהמשך מלטוס מעל האמ"ק (אזור מוכה קובות) הזה. למי שלא מאמין לסיפור, מצורף תצלום של כיפת הקובה בפעולה.
