יצרנית השוקולד השוויצרית, לינדט, מכניסה כל מיני דברים מעניינים לשוקולדים שלה. לפני כשנה אמא שלי הביאה לטעום לינדט עם שומשום קלוי. טעים! השילוב לא שגרתי, אבל הטעם והמרקם שווים כל אגורה מ-17 הקוביקות שעולה חפיסה. ברם אולם, אפשר לייצר משהו דומה מאד בבית. דומה אך לא שונה.
הצמחונית הציעה שננסה אז ניסיתי. אני נוטה לשכוח כמה קל להכין שוקולד בטעמים. אם יש לכם גישה לשוקולד מריר שווה, כדאי להשקיע בו, אבל זה יעבוד מצוין גם עם המריר הרגיל מהסופר.
מיקסולוג מקצועי בפעולה בגטסבי
כבר יותר משנה אני שומע מפה ומשם שמועות על בר קוקטיילים סודי ומרשים בשם גטסבי הפועל בליבה של עיר הקודש. מספרים על אווירה נפלאה, עיצוב מרשים וקוקטיילים מקצועיים. היות ואזור הרחובות יפו-קינג-ג'ורג' רשום אצלי כאזור אסון קולינרי, לא חשבתי כלל להגיע לשם. מבקרת אלגנטית וחובבת רטרו מורשה גרמה לי לחרוג ממנהגי ולחדור אל לב המאפליה.
יום לאחר הביקור במסעדת Sea Grill הגענו לצהרים במסעדה מכוכבת נוספת. לא יכולנו להגיע למקום שונה יותר. ראשית, ל-WY כוכב אחד ולא שניים. שנית, המסעדה נמצאת לא במלון אלא בתוך סוכנות מרצדס. שלישית, מדובר במקום משוחרר יותר.
הדבר הראשון שבולט לעין הוא כאמור המיקום. עוד לא הייתי במסעדה שנמצאת בתוך סוכנות רכב. המעבר מאולם הכניסה אל המסעדה כמעט ואינו מורגש. אין לא דלת ולא קיר המפריד בין שני החללים. כדי להגיע לשירותים יורדים לקומה התחתונה ועוברים דרך אולם התצוגה הראשי. נחמד לעבור ליד מכוניות איכות בדרך למקום החשוב.
לא מזמן כתבתי כאן על חיבתי הרבה אל דגי ים ואל הטעם הייחודי שלהם. הזכרתי את הברבוניה, אשר בעבר היתה אחד ממיני הדגים הנפוצים ביותר וכיום כל הופעה שלה בשוק מצדיקה חגיגות ולקיחת הלוואה מן הבנק. השבוע התחלתי כהרגלי את הסיבוב בשוק ליד דוכן הדגים של דוד והנה הפתעה: ברבוניות טריות ענקיות (באורך של כמעט 25 ס"מ). שאלתי מיד למחירן. טוביה ניסה לרכך את המכה עם הניסוח הידוע: 18 שקל למאה גרם. ביקשתי שלוש.
לפני ארבע שנים הייתי בבריסל ליומיים קצרצרים ועסוקים בעיצומו של החורף, ובכל זאת הצלחתי להוציא מן השהות הקצרצרה הזאת שני פוסטים מכובדים ומעניינים (לנו ולשני קוראינו). נסיבות משמחות הביאו אותי שוב לבריסל והפעם עם סייעת טעימות ועם יותר זמן פנוי. בניגוד לפעם הקודמת, הפעם החלטתי לשים את הבירה בצד ולדגום את מסעדות העלית של בריסל.
העיתוי (שישי-ראשון – חלק מן המסעדות הטובות סגורות בשבת-ראשון), הגאוגרפיה ומבנה התפריט קבעו במידה רבה את הבחירה הסופית בשתי המסעדות שהחלטנו לבקר. מסיבות בלייניות בחרנו גם ללכת לאכול צהרים במסעדות הטובות, ואת הערבים להשאיר למסעדות המסורתיות. כך, למשל, פסלנו מסעדת שני כוכבים מהוללת שהיתה ממוקמת בצורה נוחה ביותר מול מלוננו, בגלל שתפריט הצהרים שלה היה קבוע לשני הסועדים ולא אפשר לנסות מבחר רחב יותר מן התפריט.
