לצערי אני לא אוהב מסעדות פועלים ולא אוהב את רוב המאכלים המוגשים בהן. היתה תקופה לפני שנתיים-שלוש שהרבתי ללכת למוסדות כאלה בירושלים; מין דחף כזה שלפעמים תוקף, לנסות ולחוות משהו אופנתי. כנראה שהלכתי שבי אחרי הרומנטיקה שמבקרי מסעדות אחדים ניסו לעורר ל"אוכל מנחם" שלכאורה ניתן למצוא במסעדות מסוגה זו. מצאתי מקום אחד ויחיד שהצליח להרשים אותי. היה זה “אדון כהן” – מסעדה נהדרת ומעניינת שפעלה במיקום לא מוצלח ושמאז נסגרה. יחד עם זאת, אני נוהג תמיד להביא אורחים מחו"ל לאחת ממסעדות הפועלים של השוק. אני מורה להם לעצור את הנשימה, מכניס אותם פנימה ואז אומר להם לקחת שאיפה עמוקה. אין מי שלא מתרשם מריח הדס"ל (דלק סילוני) האופף מקומות אלה. יש לי אפילו תיאוריה שהפתיליות של רוב המקומות הם בכלל דמה ושהריח נובע מאיזשהו תרסיס שפותח במיוחד לשם כך.
