אנחנו אוהבים לקרוא ביקורות רעות, כל עוד הן לא עוסקות בנו. הן גורמות לנו להרגיש טוב יותר עם עצמנו, כי אנחנו אוהבים להשוות את עצמנו לאחרים וכשלאחרים רע, לנו טוב. הגיון פשוט.
(מקור התמונה – simpsonswiki.com)
גם אני, כמו כמה מחברי הטובים, ביניהם צמחונית שוחרת שלום ואיש אחד גבוה מאד, נהנה לקרוא את ביקורת המסעדות של שגיא כהן במוסף גלריה של הארץ ביום שישי. אבל רק כשהיא שלילית, את הביקורות החיוביות אני לא קורא. למה? חלילה לא בגלל שמחה לאיד, אלא מפני שכשמרגיזים אותו הוא במיטבו. כשאתה כועס קל יותר לבקר ולמצוא פגמים שלא בהכרח היית שם לב אליהם אם היית רגוע. לפעמים הכעס של כהן, שמתבטא בציטוטים מלומדים ואנלוגיות קיצוניות, נראה לי מוצדק ולפעמים אני מרגיש שמשהו הפריע לו מאד בתחילת הארוחה ושמרגע זה הכל התדרדר.
