ידידי הטוב יובל ממשיך להכין עם שותפו לתחביב בירות ביתיות נהדרות. זה כיף גדול לקבל ממנו מדי פעם בקבוקים לטעימה. כל בקבוק הוא כמו הרפתקה חדשה. לקראת סופה של השנה שעברה יובל סיפר לי על בירת IPA קלאסית שמתבשלת במרתפיו. בתחילת דצמבר קיבלתי שני אקזמפלרים לטעימה – בקבוק גדול ובקבוק קטן. למראה שני הבקבוקים עלה בדעתי רעיון מוזר: לבצע ניסוי ברוח מסעו המופלא של פיט בראון עם חביונת IPA מן העיר ברטון, מקום הולדתה של ה-IPA, אל הודו.
אחד מתחביביי המפוקפקים הוא ליקוט בדיחות בספרים רציניים. כך מצאתי עצמי בשעורי ערבית בבית הספר עובר על המילון הערבי-עברי של איילון-שנער ושולף מתוכו את כל המילים עם הפירושים התמוהים אך משעשעים, כגון: מילים שפירושן "רץ במסדרונות הפרלמנט", "שתה יין בבוקר" או המילה كاعب בעלת הפירוש המפורט מדי בעמוד 317 (שלישית מימין) ושלחלוטין איננה זהה למילה ناهد מעמוד 387 (תודה לגילחס על רענון הזכרון בערבית).
נסים קריספיל, שאני כותב עליו הרבה כי אני כל כך נהנה לקרוא את מחקריו, ראיין מספיק אנשים בשביל ללקט סיפורים על כל עשב מרפא, תבלין ובושם שיש בארץ. בינות למעשיות על ריפוי מצוקות גופניות ונפשיות מתחבאות בדיחות עממיות. ריכזתי כמה מהן ברשימה זו, שאין בה חלילה כוונה לפגוע או לעלוב, רק להאיר את החלקים המשעשעים.
כל המובאות נלקחו מסדרת הספרים המופתית "ילקוט הצמחים" (A Bag of Plants) באישורו של המחבר, עמוד המקור מצוין לצד כל ציטוט.
פריז היא כיום בירת הקולינריה הצרפתית הבלתי מעורערת, אבל בליון מספר רב של מאכלים ייחודיים לה, שחלקם אף נקראים על שמה – דבר נדיר יחסית בפריז. בין המנות הטיפוסיות לעיר ישנן אושיות תרבות כמו סלט ליונזי, נקניק פיסטוקים, כופתאות, סטייק ברוטב ליונזי, ממתקי פרלינה ושלל מנות המבוססות על חלקי פנים. בניגוד לפריז, בה התפתח והבשיל המטבח הצרפתי העילי המודרני, בליון התפתח מטבח עממי ביסודו. הדבר נבע במידה רבה מהיותה של העיר מרכז תעשיית המשי והאריגה בתקופת המהפכה התעשייתית. אוכלוסית העיר כללה בעיקר פועלים ומשפחותיהם, ותזונתם היתה דלה. על רקע זה צמחו הבושונים – אותם בתי אוכל קטנים שנועדו להאכיל את הפועלים עם תבשילים שכללו חומרי גלם זולים. בביקורנו ב-2012 אכלנו ארוחת ערב עוצרת נשימה במלוא מובן המילה באחד הבושונים המסורתיים. לקראת הביקור האחרון החלטתי להזמין שולחן בשני בושונים: אחד מסורתי ואחד מודרני ובבעלות שף MOF (ראו ערך).
בליון פועלים עדיין מספר שפים צרפתים בולטים, אבל בעבר העיר נודעה במספר שפים שהשפיעו רבות על המטבח הצרפתי העילי. יתר על כן, טבחיות ושפיות מילאו תפקיד חשוב בעלייתה של העיר למעמד קולינרי גבוה. במאה ה-18 היו אלה "האמהות של ליון" אשר הפכו את בישולן הביתי למקצוע וגיבשו את המטבח העממי הליונזי. רובן החלו כמבשלות פרטיות בבתי האצולה, ורובן מצאו את עצמן מחוסרות עבודה בעקבות המהפכה הצרפתית. על מנת להתפרנס הן פתחו בתי אוכל פשוטים עבור פועלי תעשיית הטקסטיל של העיר. המאכלים שלהן נודעו באיכותם וגם העשירים החלו לנהור אליהן. במאה ה-20 הן כבר זכו לתהילה בכל רחבי צרפת. חלקן החלו ליצור מטבח מורכב יותר. ב-1933 אמא מארי בורג'ואה היתה האשה הראשונה שמסעדתה קיבלה שלושה כוכבי מישלן. מאוחר יותר באותה שנה אמא אז'אני בראזיה עלתה עליה בכך שזכתה בשלושה כוכבים עבור שתי מסעדותיה.
יש לך טאקי?
האינדיאנית הגדולה שלי מנצחת אותי לעתים קרובות מדי בטאקי, זה מביך. היא לא מסתירה את הקלפים שלה וממש קשה לא להסתכל עליהם. לפחות ככה אני דוחה את הקץ, שכן, אם הייתי מניח את הקלפים לפי האינסטינקטים החדים שלי הייתי מפסיד לה מזמן. כשהמשחק נולד בראשית שנות ה-80, היינו משחקים אותו עם סבא קלמי. הוא נהג לומר שאנחנו משחקים בקקי והיה מתעצבן כשהיינו מנצחים אותו. רק עכשיו אני מבין אותו. הפישרית הזאת מנצחת אותי רגע אחרי שלימדתי אותה את החוקים. את אחי הקטן היה לי שכל ללמד שחמט ולהמציא חוקים חדשים בכל פעם שנראה היה שהוא מוביל, אבל בתור אבא אני לא יכול לעשות את זה. האינדיאנית הקטנה חזקה בתחום אחר, היא מנצחת את הסבתות במשחקי זכרון. או כי יש לה זכרון טוב, או ראיית רנטגן. שתי האופציות הגיוניות באותה מידה.
זה עף? זה עוף!
הרעיון למנה הזו אינו שלי, נתקלתי בו פעם בפאב, בתור סלט והרעיון שוחזר בבית בהצלחה. עוף, כידוע הוא ציפור לא בלתי תפלה והבשר שלה מקבל טעמים די בקלות. על משקל המוחיטו, אפשר להשרות את הבשר בכל קוקטייל אהוב עליכם, להקפיץ קלות במחבת ולהגיש על עלים טריים, על טורטיה, על אורז לבן, למלא בנייר אורז, בעלה גפן, או פשוט לאכול ישר מהמחבת, כמו שקרה הפעם ביום אביבי מושלם ברמות מנשה. זה חזה העוף האחרון שנשאר לי במקפיא, עכשיו הבית נטול בשר באופן רשמי.
