יומן ליון 5: בובות, בובנים ופול בוקוז משגיח מלמעלה

WP_20160322_001

   גם יפה וגם טעימה העיר הזאת

מי שעוקב אחרי סדרת יומני ליון קיבל קרוב לוודאי את הרושם שבליון רק אוכלים. אני שמח לדווח שזה נכון. במחשבה שניה, יש בעיר עוד כמה פעילויות מעניינות.

במוזיאון האומנות המודרנית ראינו תערוכה מעניינת על דיוקנאות עצמיים של אומנים. ביקרנו גם במוזיאון האריגה החביב ברובע קרואה רוס. מבחינות רבות גולת הכותרת התרבותית היתה ביקור בתיאטרון בובות, שם צפינו בהצגה "גוניול וחד הקרן". גוניול האורג ואשתו (לפרקים) מדלן הם המקבילה הצרפתית לפאנץ' וג'ודי הבריטיים, וכמוהם, למרות שהצגותיהם נועדו לכאורה לילדים, יש בהן מידה רבה של הומור שחור, סאטירה וביקורת חברתית. היה מוזר למדי להיות זוג המבוגרים היחידים בקהל ללא ילדים, אבל למרות שלא הבנו כמעט מילה מן ההצגה, נהנינו מהביצוע המקצועי ומהסלפסטיק הגס. למען האמת, נראה לי שנהנינו יותר מרוב הילדים שישבו שם. כמו שאר הצופים התענגנו גם מהביקור מאחורי הקלעים עם סיום ההצגה ומהמפגש עם שני הבובנים החביבים.  

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מדריכים, מסעדות ובתי אוכל, צרפת, שווקים | 2 תגובות

יומן ליון 4: Daniel & Denise – בושון עם פאסון

WP_20160324_019

  אלגנטי, אבל ללא החזירים שראינו בצורה כזאת או אחרת בדקורציה של בושונים אחרים

בערב האחרון של ביקורנו בליון הלכנו לבושון אותנטי נוסף. החוויה היתה מעניינת, אולם גרמה לנו להרהורים על מהותו של בושון "אמיתי" ועל האופן בו מסעדות נכנסות או יוצאות מקטגוריה זו.

שם נוסף שעלה במספר רב של דיווחים על המקומות הנכונים בליון היה דניאל ודניז. המקום הופיע גם ברשימת הבושונים המוסמכים שהכינה האגודה על שימור מסורת הבושונים יחד עם עירית ליון. יחד עם זאת, בניגוד לרוב הבושונים הקלאסיים שברשימה, ביקור באתר המסעדה הותיר רושם שמדובר במקום מסוג שונה למדי. ראשית, בעל הבית אינו איזו דודה או טיפוס מעופש מן הסמטאות, אלא השף ז'וזף ויולה, אשר זכה ב-2004 בעיטור MOF היוקרתי. שנית, תחת השם דניאל ודניז פועלים בליון לא פחות משלוש מסעדות, שכולן שייכות לויולה. שלישית, אתר המסעדה נראה מקצועי יותר מאתרי רוב הבושונים. רביעית, התפריט אמנם נראה מחובר למסורת הבושונית, אבל ניכר היה שיש בו נגיעה מודרנית. חמישית, המקום קיבל צל"ש ממדריך מישלן.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת, ביקורת מסעדה, צרפת | תגובה אחת

הלך הוא יום אחד להודו בדרך לבאר שבע

WP_20160219_006

ידידי הטוב יובל ממשיך להכין עם שותפו לתחביב בירות ביתיות נהדרות. זה כיף גדול לקבל ממנו מדי פעם בקבוקים לטעימה. כל בקבוק הוא כמו הרפתקה חדשה. לקראת סופה של השנה שעברה יובל סיפר לי על בירת IPA קלאסית שמתבשלת במרתפיו. בתחילת דצמבר קיבלתי שני אקזמפלרים לטעימה – בקבוק גדול ובקבוק קטן. למראה שני הבקבוקים עלה בדעתי רעיון מוזר: לבצע ניסוי ברוח מסעו המופלא של פיט בראון עם חביונת IPA מן העיר ברטון, מקום הולדתה של ה-IPA, אל הודו.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אז"ש (אז זהו, שלא!), אלכוהול, בירה | 5 תגובות

היכולות המופלאות והמוטלות בספק של עשבי התבלין

אחד מתחביביי המפוקפקים הוא ליקוט בדיחות בספרים רציניים. כך מצאתי עצמי בשעורי ערבית בבית הספר עובר על המילון הערבי-עברי של איילון-שנער ושולף מתוכו את כל המילים עם הפירושים התמוהים אך משעשעים, כגון: מילים שפירושן "רץ במסדרונות הפרלמנט", "שתה יין בבוקר" או המילה كاعب בעלת הפירוש המפורט מדי בעמוד 317 (שלישית מימין) ושלחלוטין איננה זהה למילה ناهد מעמוד 387 (תודה לגילחס על רענון הזכרון בערבית).

IMG_3923a

נסים קריספיל, שאני כותב עליו הרבה כי אני כל כך נהנה לקרוא את מחקריו, ראיין מספיק אנשים בשביל ללקט סיפורים על כל עשב מרפא, תבלין ובושם שיש בארץ. בינות למעשיות על ריפוי מצוקות גופניות ונפשיות מתחבאות בדיחות עממיות. ריכזתי כמה מהן ברשימה זו, שאין בה חלילה כוונה לפגוע או לעלוב, רק להאיר את החלקים המשעשעים.

כל המובאות נלקחו מסדרת הספרים המופתית "ילקוט הצמחים" (A Bag of Plants) באישורו של המחבר, עמוד המקור מצוין לצד כל ציטוט.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אותי זה מצחיק, בריא, הגיגים, עשבי תבלין, תבלינים | 4 תגובות

יומן ליון 3: Café de Federation, או, עזורה על סטרואידים

WP_20160323_078

פריז היא כיום בירת הקולינריה הצרפתית הבלתי מעורערת, אבל בליון מספר רב של מאכלים ייחודיים לה, שחלקם אף נקראים על שמה – דבר נדיר יחסית בפריז. בין המנות הטיפוסיות לעיר ישנן אושיות תרבות כמו סלט ליונזי, נקניק פיסטוקים, כופתאות, סטייק ברוטב ליונזי, ממתקי פרלינה ושלל מנות המבוססות על חלקי פנים. בניגוד לפריז, בה התפתח והבשיל המטבח הצרפתי העילי המודרני, בליון התפתח מטבח עממי ביסודו. הדבר נבע במידה רבה מהיותה של העיר מרכז תעשיית המשי והאריגה בתקופת המהפכה התעשייתית. אוכלוסית העיר כללה בעיקר פועלים ומשפחותיהם, ותזונתם היתה דלה. על רקע זה צמחו הבושונים – אותם בתי אוכל קטנים שנועדו להאכיל את הפועלים עם תבשילים שכללו חומרי גלם זולים. בביקורנו ב-2012 אכלנו ארוחת ערב עוצרת נשימה במלוא מובן המילה באחד הבושונים המסורתיים. לקראת הביקור האחרון החלטתי להזמין שולחן בשני בושונים: אחד מסורתי ואחד מודרני ובבעלות שף MOF (ראו ערך).

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת, ביקורת מסעדה, צרפת | 3 תגובות