לחובבי אוכל ואומנות. שתי ציפורים במכה אחת
שבת לוהטת של קיץ בירושלים אינה כמו שבת חמה של מישור החוף, אבל עדיין. כשהזמנתי שולחן לצהרים בחוץ במונא הייתי עדיין תחת רושם מוטעה של "התקררות" קלה עליה דיווח החזאי (שהתרחשה כנראה במשרד הממוזג שלו). בפעם האחרונה שאכלנו ארוחה טובה במונא היה זה בחצר, אז למה לא?
מסעדת מונא מהווה כבר שנים רבות עוף מוזר בסצנת המסעדות הירושלמית. מה שהתחיל לפני שנים רבות כסוג של ביסטרו בבית האומנים הפך למסעדה טובה, אשר לבסוף התעייפה, נרכשה ע"י קבוצת מחניודה, הופעלה על ידיה כמסעדה אירופאית קלאסית במשך שנתיים ואז נמכרה לשף התפעולי מושיקו גמליאלי. זכורות לי ארוחות לא רעות במקום, במיוחד לאחר שעברה למחניודה. זכור לי גם כיצד החזרתי שם מחבת פירות ים שטעמה היה כטעם תחנת דלק ישנה ברמלה (קיבלתי פיצוי). זכרון המחבת הזאת גרם לי להדיר את רגלי מהמקום למשך תקופה ארוכה, וכנראה שלא בצדק, כי מאז שהמסעדה עברה לידיו של גמליאלי, שומעים עליה דברים טובים.
