נקניקיות עם גרשיים

מי דביל? אני, כנראה.

ידעתי שזה חם, המח שלי צעק לי שזה חם, כל נורות האזהרה נדלקו, כל הצפצופים צפצפו ובכל זאת, בניגוד לכל הגיון, היד שלי הרימה את עצמה, לקחה תפו"ד לוהט שלפני עשר שניות יצא מהתנור וזרקה אותו לפה. למה? מה הרעיון? איך עוצבה תורת הלחימה? מי נתן את ההוראה?

אני יודע, זה הציפוי הזה שלו! חום אדמדם כזה, חריף, פריך אבל קרמלי-מתקתק. נו, ברור, איך אפשר לעמוד בפני עונג צרוף שכזה? מה המח מבין בכלל, אם הוא ניסה לבטל את הפעולה של היד? מה זה מעניין עכשיו כוויה בלשון? האף קלט כבר לפני רבע שעה שמשהו טוב קורה שם, בתנור. זה היה אך טבעי שהיד תעקוף את ההוראה של המח להשבתה כללית. בכל זאת, היא והאף עובדים כבר הרבה שנים ביחד, כן? הוא מריח והיא נשלחת, היא קוטפת והוא מזהה, משלימים אחת את השני, מתעלמים בבוטות מפקודות של המח והכל בהנהגתו של הפה. אין לו בלמים, לזה. כמו ילד קטן:

“!Give me, give me! I need, I need”

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ירקות, נקניקיות | עם התגים , , | 2 תגובות

טבעוניו יורק

הכל התחיל כשאחותי החליטה שהיא מתחתנת. בניגוד אלינו, שנסענו לשם כך לקפריסין, שקולינרית לא הניבה פוסטים מרתקים, הזוג הצעיר החליט לערוך את הטקס בסטייל – בסיטי הול של ניו יורק, בשילוב עם חופשה אמריקאית לירח הדבש. כמובן שלא יכולנו לתת להם סתם לנסוע לבד ומיד הצטרפנו גם: אמא שלי ואני, אם החתן ואחיו ושאר קרובי משפחה שהיו בסביבה (מסתבר שיש לנו לא מעט משפחה בניו יורק ובקנדה, שהיא ממש מעבר לפינה).

NY1

החתונה נמשכה כרבע שעה (והיתה מהממת), ואז נשאר לנו עוד שבוע להרוג בעיר. בין שאר האטרקציות החלטתי כמובן לנצל את האירוע לבדיקה מעמיקה של האופציות הטבעוניות בעיר. מסתבר שלמרות שתל אביב היא הבירה הרשמית של המגזר, מנהטן נותנת פייט רציני, לא בהכרח מתוך אידאולוגיה שקשורה בזכויות בעלי חיים, אלא יותר כטרנד מגניב ומין צורך לקטלג את האוכל שלך בשלל טייטלים: טבעוני/צמחוני/נטול גלוטן/כשר/מקרוביוטי/אורגני/plant based – הרבה מילים שלכולן משמעות אחת – בריא (כן, גם כשמדובר בצ'יפס ועוגיות). כנראה בגלל הפחד מסויה, חלב שקדים הופך פה למוצר צריכה בסיסי ויש בלי סוף מנות ומשקאות על בסיס חלב שקדים/חלב שיבולת שועל או גבינות קשיו. התפריטים הטבעוניים מלאים בטקסטים ניו-אייג'ים על גוף ונפש וסביבה אבל למי איכפת, יש פה מלא מה לאכול וטעים.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ארה"ב, ביקורת מסעדה, בריא, כתבת אורח | תגובה אחת

מהפכנים. מבשלת Crew Republic, מינכן (בערך)

DSC00185 

הרי סיפור בירות בוטיק קלאסי: מריו וטים, שני צווארון לבנצ'יקים, התפטרו מעבודותיהם ב-2011 והחלו לבשל בירה בדירת השותפים שלהם במינכן. מאמציהם לשווק את בירות הבוטיק לא היו קלים בעיר בה הבירה נפוצה מאוד, אבל שמרנית. לאט לאט הם הצליחו להרחיב את מאגר הלקוחות עד שעלה בידיהם לפתוח ב-2015 מבשלה משלהם בעיירה סמוכה למינכן. מטרתם המוצהרת היא להביא למינכן את מהפכת בירות הבוטיק והם עושים זאת עם המוטו "בירות בוטיק אינן פשע" – מוטו המתייחס כמובן לחוקי טוהר הבירה הבוואריים מ-1516.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אלכוהול, ביקורת, ביקורת בירה, בירה, גרמניה, מבשלות בירה, מדריכים | 2 תגובות

הכובען המטורף של הגלידות

DSC00154

מתיאס מונץ הוא כנראה הבווארי המוזר בהיסטוריה. הוא עולה בטירופו אפילו על המלך לודוויג השני, שנודע בטירות המופרכות שלו. מונץ עושה דבר הרבה יותר חמור: הוא מייצר גלידות מופרכות. למשל: גלידה בטעם שווארמה, או גלידה בטעם צלי חזיר, או בטעם סושי. שמו יצא גם מעבר לעיר מינכן, בה הוא מפעיל שתי חנויות גלידה הנקראות "יצרן הגלידות המטורף בארץ הפלאות". החנות הראשית נמצאת מאחורי הבניין הראשי והמפואר של אוניברסיטת מינכן באזור מעניין מאוד מבחינה קולינרית.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אז"ש (אז זהו, שלא!), ביקורת מסעדה, גלידה, גרמניה | 3 תגובות

בירה במינכן: מבשלת Hopfenäcker

WP_20180407_007

מבין הבירות הגרמניות, הבירות הבוואריות היו חביבות עלי ביותר. היו. במיוחד אהבתי את בירות החיטה הפירותיות, אשר היוו ניגוד מובהק לבירות הלאגר המרירות והלא-טעימות בחלקן הגדול. למרבה הצער, אחרי 15 שנים של סביאת בירות בוטיק בישראל ובעולם, הלכה לה החיבה הגדולה לבירות הבוואריות כמו שהלכה החיבה הפושרת והסוטה יותר לאיילים אנגליים. אני אמנם לא סובל משתייתן, אבל הן קצת משעממות. תמיד כשנכנסים לאיזה מקום, יש בהיצע או בירת לאגר או חיטה. לעיתים ניתן למצוא גרסאות כהות של שתיהן, ופה ושם מציעים בירות עונתיות. רוב הבירות מגיעות מארבע-חמש מבשלות ענק מקומיות. חלק מהבירות הללו ניתן אפילו להשיג בישראל וההבדלים בטעמים זניחים.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אלכוהול, ביקורת בירה, בירה, גרמניה | 2 תגובות