מאז שיובל הגבר-גבר התחיל לפרק חביות יין ולבנות מהן כל מיני דברים מדליקים (כן, כתבתי מדליקים! איי’ם זאט אולד…), אני שולח לו תמונות של דברים שרצים במרשתת ושאני חושב שעדיין לא שלחתי לו. בדרך כלל התשובה שלו היא: “כן, ראיתי כבר כזה”.
בושלו לאחרונה
המסביב של הפיתה
על המצבה של סבא רבא שלי, בנימין, כתוב:
פ”נ
איש תם וישר
אני רוצה שעל שלי יהיה כתוב:
פ”נ (בשעה טובה, אילען דינו, שיגע אותנו…)
עודד רז
ממציא המסביב של הפיתה, פיתה לב ופיתה פרח
כמו-סטרמה
מהבּוּדְקה של שער הכניסה לאחד מקיבוצי עמק הירדן יצא ישיש נרגן ושאל את יהל ואותי לאן אנחנו חושבים שאנחנו נוסעים. במקום לשקר, הסברנו שאנחנו מנסים להגיע לצד השני של הקיבוץ כדי להכנס לדרך המובילה אל הנחל. הוא אמר שאין דרך שמובילה לנחל וכשהעזנו להתווכח שלפי המפה דווקא יש, הוא צעק עלינו: "חבּיבּ'לה, מה שאתם עכשיו אוכלים, אני כבר מזמן הקאתי!" אחלנו לו הרבה בריאות עם הבעיה הזו שיש לו ומצאנו את הדרך אל הנחל מסביב לקיבוץ.
25 שנים אחרי, בלי שאף אחד יצעק על אף אחד אחר, בלי רפלוקס והתנשאות, בלי תאוות שררה, האינדיאנית הקטנה שוב הזכירה לי משהו – לחשוב מחוץ לקופסא. אני לא מכיר הרבה אנשים שחושבים יותר מחוץ לקופסא ממני; נולדתי מחוץ לקופסא ואני חי כדי להתרחק ממנה, אבל מדי פעם אני כל כך רגיל למשהו, שאני שוכח להטיל ספק.
הבא בתור הוא סוס גילוף
בזמן שדן בנה אורווה בקיבוץ שלו, אני בניתי לי סוס. לא סתם סוס, סוס גילוף! רציתי פינת גילוף נוחה עם מלחציים בגינה וזה ענה בדיוק על הצורך. המלחציים עוזרים מאד בגילוף של כוסות, כפות, קערות וכדומה.
מחשבות כפירה על ליקוט
כבר שנים שאני מסתובב בעונות המתאימות בשדות ובגינות ומלקט כל מיני צמחים שנמצאים אתנו לרגע או שניים. בחורף ובאביב הזה פעילות הליקוט הצטמצמה אמנם הודות למיני סגרים ונסיבות פרטיות שונות, אבל היתה סיבה נוספת ליבול הדל. הגעתי למסקנה שרוב הדברים שמלקטים לא ראויים להיכנס לסיר או למחבת. בסופו של דבר, לרוב העלים והגבעולים יש טעם של כלום במקרה הטוב, וטעם כמו פנימית של אופניים במקרה הרע. ברוב המקרים חייבים לשלב אותם עם כמה מרכיבים טעימים יותר כדי שיצא מהם משהו אכיל.
פורסם בקטגוריה אז"ש (אז זהו, שלא!), הגיגים, עשבי תבלין
4 תגובות
