לפני פברואריים אכלנו בצמח המחניודאית ארוחה צמחונית משובחת. לאור היעדרות ממושכת מדי מהעיר הבירה הקרובה לביתנו, החלטנו לחזור ולבדוק מה מצב העניינים. החיילת בכניסה וידאה שאנחנו מודעים לזה שהמסעדה מגישה אוכל צמחוני בלבד ולקחה אותנו לגזוזטרה אשר על הבלקון. אחרי מבט מהיר על התפריט הפטירה הצמחונית שהיא מעוניינת לטעום מהכל ועל כן נאלצנו לצנן אותה עם מעט מים ובירה ספרדית.
אם כן, אני שמח לדווח שהשרות עדיין מעולה, התפריט עדיין מעניין, הרעש עדיין דציבלי והאוכל עדיין עונתי ויצירתי וטעים מאד.
בכל אחת מהדירות בהן גרתי היתה לי גינה ובכל גינה, הס פן תעיף, מבחר שיחי פלפל – פלפל חריף. ייבשתי אותם, רקחתי מהם שיקויים חריפים והוספתי לתבשילים. בכל פעם קצת, כדי להרגיל את צמחוניתי ואת האינדיאניות שאחריה, מה שהוביל לשיחות בסגנון:
סחבכ: איך יצא? הפעם השתדלתי לשים פחות חריף…
הצמחונית: אתה צריך להשתדל יותר.
מעלות רבות יש לצמחונית ואינדיאניותיה, אני מחבב אותן למדי בשל כך, ברם, אוכל חריף ומעושן או רק חריף או רק מעושן לא בא להן טוב וזה חבל.
זה קרה באותו אמש מטושטש, כשיובל העביר לי רשומה להעלות לשפונדרה:
כותרת פוסט – ביקור בצרפת
פתיח, כותרות מודגשות, טקסט, תמונות וכיוב'. יפה, בחור מסודר, רשמתי לו חייכן.
בעודי עורך כמיטב מסורתי הגעתי לכותרת שלא התחברה לטקסט שאחריה. הנחתי שמדובר בשם היקב בו ביקר הנ"ל ושחמד לצון ותרגם את שמו לעברית. כדי להיות בטוח שהבנתי שלחתי לו מברק בהול:
עודד: די בהתחלה כתבת קוּקוּו שַמְפְּרִיד ככותרת בלי התייחסות נוספת. מה זה?
יובל: התכוונתי שזה מה שמופיע בדף הבית…
עודד: איזה דף בית? (של היקב?)
יובל: של הבלוג
(במרתפי קוקו שמפריד המקורי)
“איזה ילד זה ששון!
זה לא ילד קונפקציה, זה ילד עבודת יד, תאמין לי. מה הוא רצה בחיים נתתי לו:
יום אחד אמר "רוצה אילת", שלחתי אותו לאמריקה. התחשק לו אופנוע, קניתי לו אוטו. עוד לא היה תינוק, אמרו "צריך מוצץ דחוף לששון", רצתי על המקום, קניתי לו חצוצרה.
העיניים שלי זה ששון, תאמין לי.”
(הגשש החיוור, חתונת הדמים / יוסי בנאי)
איזה ילד זה אורן!
עוד לא היה בן שנתיים, אמרו "צריך לדעת לספור", רצתי על המקום, הכנתי לו שרשרת עם מספרים בעברית וערבית.
אנחנו לבאנה כבר באנו בעבר. מאז התחלפו הבעלים, התפריט והאננסים, אבל השרות המצוין, הצבעים והיצירתיות הקולינרית נשארו במטבח שקל כל כך להיות ציני ומרושע כלפיו. הצמחונית אומרת על זה: "אל תהיה מרושע".
האינדיאנית הקטנה שוב פשטה עם כוחותיה על מתחם הלונה פארק ולנו היו כמה שעות להעביר בחולות תל-אביב-יפו. יש לי טענות קשות לגבי הריח העז שעולה לך לראש ברחובות העיר, אבל חשבתי שלא יהיה זה ראוי לפרט ברשומה חיובית כל כך על המסעדה. אז שכחו מזה.
