שפונדרה

מדי פעם אני נזכר בקטע ישן שיש לי על קלטת אודיו ומרגיש צורך לתמלל אותו במדויק, לשקלט – לשחזר קלט. מערכת הסטריאו הישנה שלי (כן, אני עתיק) מראה בשנים האחרונות סימני הזדקנות מדאיגים: המגש של הדיסקים לא תמיד נפתח, לא תמיד נסגר, הדיסק לא מזוהה – בעיות שנפתרות בדרך כלל, למרבה המזל, עם צ'פחות קטנות במקומות הנכונים. חלק מהשירים לא מושמעים, או "קופצים", למנוע של הטייפ אין מספיק כח למשוך את הסליל, הכפתור של הווליום לפעמים מגביר במקום להחליש, עצוב, עצוב… זה כמו לראות קרוב משפחה דועך לך מול העיניים ואין לך איך לעזור לו.

היא ליוותה אותי כל כך הרבה שנים, בתיכון ובצבא; אני מכיר כל איוושה שלה, כל הבהוב, כל רעש לא נכון של סליל קסטה (קחח…) שהולך להסתבך בתוך ה"ראש" של הטייפ. גדלנו יחד – כמה מערכונים הקלטנו, כמה אוספים ערכנו יחד…

(האם תדעו, ילדים, מה הקשר בין שני החפצים שבתמונה?)

אחד הטייפים (A) הפסיק לגמרי לעבוד ושמתי עליו מדבקת הספד: "תקול". זה כּוּלַה מכשיר חשמלי, אבל ההידרדרות שלו מעוררת בי רגשות עצב. מה לעשות, "פלונטר" של פורטיס נשמע בו הרבה יותר טוב מאשר ביוטיוב וגורם לי לקפץ ולנגן ב"גיטרת אוויר" באופן מקצועי מאד, אם יורשה לי לומר. ויורשה.

“מחפש את השקט שלי איתך, כן, איתך.
מחפש מקום להיות אני לבדי.
די, די אני לא יכול יותר:
או לחפש את עצמי –
זה קשה ומי צריך את זה.”

(מחפש את עצמי / סמי בירנבך ורמי פורטיס)

  להמשיך לקרוא ←