שבת שמשית אחת ברמות מנשה, בינות לרמות, מצאנו אחו נטול אוכלוסין וגדוש עשבי בר והשתרענו לתה ושנ"צ. אני לא שונ"צ טוב בטבע, יותר מדי מעניין אותי מה יש בסביבה. כשסרקתי את האזור מצאתי מרבצים של חומעה יפה וליקטתי מלוא החופן. לא יצא לי לבשל עם חומעה, רק לטעום מדי פעם בטיולים. בהשפעת רשומת הגלגולים של עינת חשבתי למלא את העלים החמצמצים באורז ולבשל.
לפני כמה חודשים הצטרפה אל הצוות שלי עובדת חדשה ממוצא ערבי-מוסלמי מהישוב דיר חנא (במקורה מאכסאל). מהר מאוד הפלגנו בנושאי השיחה אל מחוזות המטבח ומצאתי את עצמי יושבת וחוקרת אותה על כל תבלין שהיא מכניסה לתבשילים שלה. היא נתנה לי טיפ של אמהות, שלמדה מחמותה לקיצור הזמנים במטבח כשצריך להכין מנת בשר: בסוף השבוע לבשל בסיר גדול כמה חתיכות טלה (או בשר אחר) עם מים וכמות נכבדה של תבלינים* שיושבים במסננת. מקפיאים את חתיכות הבשר יחד עם מי הבישול בתוך מספר שקיות זיפ לוק ואוגרים במקפיא לעת צרה. כשצריך לבשל מנה במהרה, מפשירים את השקית ואז אפשר לעשות עם הבשר כל מיני תבשילים. אפשר, למשל, להכין תבשיל פתיתים יחד עם כמה חתיכות בשר, גרגרי חומוס, כמון ובמקום להוסיף סתם מים, מוסיפים מים מלאי טעם, שבושלו עם בצל שהתקרמל במחבת נפרדת. 
אותם התבלינים כיכבו בצהרי יום שבת אחד, כשהזמינה את הבנות מהעבודה ל"סדנת מלפוף" אצלה בבית.
"טעמו של התבשיל נמדד ביחס הפוך למספר הטבחים", אמר פעם מישהו שאני לא זוכר את שמו. על אף זאת ולמרות כך, נתקבצנו אמא שלי, אחותי ואני במטבח, להכין את החלוז' הצ'רקסי האפוי, חאקו חלוז'. חאקו, הסבירה מקור המתכון, הוא שמו של טאבון הבוץ ששימש פעם לאפיה. היום אופים אותו בסיר אפיה חשמלי או בתנור רגיל.
אלתרנו את אופן ההכנה לפי המתכון ורק אחרי כן שאלנו איך בעצם צריך היה לעשות. חרף הדברים, יצאו לנו כיסנים יפים וטעימים למכביר. בחנויות בכפר כמא הם נמכרים דקים ושטוחים, שלנו יצאו תפוחים.
לפעמים את ההפתעות הגדולות של החיים מקבלים במקומות הפחות צפויים. לא יכולתי שלא לחשוב על המשפט המחוזי הזה כשישבתי בחצר של בית הקפה אלורו. בשנה שעברה גונבה שמועה לאוזני על בית קפה ומאפה חדש שנפתח בעיתוי מושלם בתחילת 2020 בבית ילין שבסיבוב מוצא. זוכרים את הסיבוב הזה? פעם הוא היה מפורסם יותר מסיבוב ביל"ו, וכל נהג ראוי לשמו היה מנסה לסיים אותו ללא שימוש בבלמים. מאז נבנה גשר מעל אותו מקום והסיבוב נעשה מתון בהרבה. כמו כן, מדרום לו נבנה כביש 16, כך שלאחר עבודת הפיתוח שנעשתה במתחם בית ילין, הוא נמחץ בין שני כבישים ראשיים.
בילדותי השתתפתי בחוג לריקודי עם. בין שאר הריקודים רקדנו צ'רקסיה כפולה, ריקוד עליז וסוחף. לימים עברנו לגור בגליל התחתון, בקרבת הכפר הצ'רקסי כפר כמא. ילדי למדו בבית הספר כדורי, שהוכרז כבית ספר רב תרבותי, בו למדו יהודים, ערבים וצ'רקסים. באחת מהפעילויות התרבותיות נחשפתי למאכל הצ'רקסי חלוז' – כיסון שמנמן ממולא בגבינה צ'רקסית ומטוגן בשמן עמוק. התלהבנו כל המשפחה. מאז כולנו, ההורים, הילדים והנכדים אוכלים חלוז' בכל הזדמנות.
(ככה רקדנו ב-1965)
