בושלו לאחרונה
ארכיון פוסטים מאת: עודד
החיפוש המתמשך אחרי האפוגטו האבוד
היה היתה לפני שנים רבות בעיר קטנה ולא מוכרת בשם תל אביב, ברחוב אליפלט 16, מסעדה איטלקית קסומה ומכושפת בשם פסטלינה. פסטלינה הי"ד, היתה ידועה בשולחן האנטיפסטי הענק שלה, עמוס הטעמים, המרקמים והצבעים, שהוא הדבר הראשון שהיית רואה כשנכנסת למסעדה … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה ביקורת מסעדה, הגיגים
13 תגובות
צלפים כבושים
אם תשאלו את האינדיאנית הגדולה (3) מה היא הכי אוהבת לאכול התשובה לא תהיה שוקולד, במבה או סוכריות. היא תגיד ברצינות גמורה "זיתים וצלפים" ותתאכזב מאד אם לא תקבל אותם אחרי שהצעתם כל כך יפה. את הזיתים שלה היא מעדיפה … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה מאכלי מצור, שימורים ורטבים
28 תגובות
קר, פצ'ו, תביא סוודר
ואתחיל כהרגלי בנזיפה. נכון, זה סגול. נכון, זה לא באופנה. אבל זה יפה ובשילוב טעמים נכון הוא טעים לאללה. כשתגישו את זה כולם יתפעלו מהצורה והצבע וכשיטעמו יגידו שלא ידעו שסלק הוא כזה טעים. אז אל נא תפטרו את הסלק … להמשיך לקרוא
אניס – טיפול בהצפה
העולם, כך הקלישאות, מתחלק לשני סוגי אנשים: אלה ששונאים אופרה ואלה שאוהבים טעם אניס. אני שנאתי את שניהם, אבל הצלחתי לעבור לצד השני. אחרי שנתיים של מגורים בקיבוץ על גבול לבנון, בהן הרדיו בחדר שלי קלט רק "קול המוסיקה", או … להמשיך לקרוא
המיקה שאהב תות
כשהיתה מיקה בת שנתיים וקצת כבר הכירה היטב את עץ התות שבקצה המושב. גם חלק מהבגדים שלה הכירו אותו טוב מדי. בכל פעם שהיינו חולפים על פניו בנוסענו מאי שם בדרכנו לאי שם היתה מצביעה עליו ואומרת: "עץ תות!". סיפרנו … להמשיך לקרוא
