עלילות יובל בתאילנד – Krabi

אז…

איכשהו הגעתי לתאילנד. זה לא היה קשה במיוחד: עולים על רכבת, אח"כ מטוס ואח"כ עוד מטוס ונוחתים בבנגקוק. מבנגקוק סגרתי בָּמקום טיסה למחוז קראבי (Krabi), מחוז שנמצא מזרחה מפוקט ודרום מערבה מקו פאן גאן. אגב, בתאילנדית קו (koh) זה אי. על מונית משדה התעופה למרכז העיר שילמתי 10 ₪ – זול. 

Thailand1

כשירדתי מהמונית השלט הראשון שתפס אותי הוא של שוק הלילה. קראתי ששווקי הלילה באזור פתוחים עד 23:00 ומלאים בדוכני פירות, מסעדות משפחתיות, דוכני שייק פירות ופנקייקים תאילנדים.

 Thailand2

יש במסעדות תפריט מאוד מגוון: יש אורז בכ-450 גרסאות וגם נודלס בכ-450 גרסאות. עם בקר, עוף, שרימפס, קלמרי או חזיר, עם כולם ביחד או שילוב. עכשיו הרוטב: חריף, לא חריף, חריף אש, פיקנטי, חריף נסבל, חריף בית חולים, חריף רק מיון. יש גם ברוטב מתוק, חצי מתוק, חמוץ מתוק, מר מתוק, מתוק מר, מר מלוח וכן הלאה וכן הלאה. כל הגרסאות גם יכולות לכלול אננס, מנגו או פאפיה.

אני לרוב הזמנתי אורז עם ירקות עם פירות ים (שרימפס וקלמרי) או מדי פעם עם עוף או חזיר. האוכל יחסית פשוט, עשוי טוב ומאוד טעים.

Thailand3   Thailand4

בסופו של דבר, כמובן, גם הגעתי לבר. לא סתם בר, ל-Booze Bar. הברמנים Tum & Sam מאוד נחמדים ונותנים הרגשה שאתה לקוח קבוע כבר שנים. אז מה שותים? רק מקומי – בירה צ'אנג (שכמובן יש בארץ). ניסיתי גם בירה סינגה (Singha), אבל היא פחות טעימה לי. בסוף כל ערב גם קיבלתי שוט של הוויסקי המקומי, הונג ת'ונג (Hong Thong), ויסקי 35%, מעט מתקתק, מאוד טעים, ירד חלק ומהר.

בעודי יושב ערב אחד על הבר, שאלתי את Tum למה אין ברזי בירה ואם זה רק בקראבי. הוא אמר שהוצאות הקירור של החביות עולות יותר מדי ולכן לא מתקיימות. כלומר, אם היתה נמזגת בירה מברז הייתי מקבל איתה כוס קרח. ככה גם משתכרים לאט יותר, גם צריכים לשתות כמות יותר גדולה וגם משלמים על יותר בירה. ולכן, בקבוקי הבירה ב-Booze Bar אפילו לא היו מוגשים ממקררים אלא ממקררים שוכבים מלאים בקרח. מספר פעמים קבלתי בקבוק בירה ולידו כוס קרח. בהתחלה לא הבנתי מה רוצים ממני, כי הבירה היתה מספיק קרה, אבל כנראה שזה כבר סוג של ברירת מחדל במספר מקומות.

Thailand5  Thailand6

Thailand7

 

בעיירה קראבי יש המון שווקי לילה. בשוק אחר שביקרתי בו באופן קבוע היו יותר דוכנים של בשר על האש. בכל דוכן מנגל קטן עם שיפודים קטנים מכל הבשרים המוזכרים מעלה, לרוב בגרסת מתוק או חריף. יום אחד, אחרי ביקור בכמה בריכות מקומיות, חזרתי רעב במיוחד. בתוך כשעה חיסלתי (בסדר הזה) פנקייק תאילנדי עם בננה ונוטלה, 3 שיפודי עוף מתוקים, צלחת של קינוחים של פודינג אורז, צלחת סושי ו… שייק מנגו (ללא סוכר). להפתעתי קיבתי קיבלה הכל בטוב ולא היו שום בעיות.

Thailand16

בנוסף, לקח לי כמה ימים למצוא קפה טוב, כלומר הפוך עם חלב, כי ממש לא תכננתי לשתות קפה שחור. לבסוף מצאתי מקום שנקרא Ka Dam Coffee – מקום מאוד נקי, שירות מעולה וכמו שכבר הזכרתי, קפה טוב מאוד. הקפה גם זול, 7 ₪ להפוך קטן.

Ka Dam Coffee

ואתם אולי שואלים את עצמכם ‘מה סצנת היין בקראבי'?’ – אז אין, לפחות לא בחנויות. מצאתי חנות אלכוהול עם בקבוקים מעולים מכל העולם, אבל בטח עומדים שם שנים ללא מזגן, ב-35 מעלות.

Thailand15


אודות יובל

לבלוג זה הביוגרפיה שלי לא כל כך מעניינת כרגע אבל אני כן אספר על איך בעצם נהייתי חובב אוכל ויין (וכמובן גם הרבה דברים אחרים). את מלוא הקרדיט אני חייב בעצם לבעל הבלוג, שמו עודד. הכל התחיל ביום אביבי בצהריים, בזמן הלימודים, כאשר התבטל לנו שיעור ולא היה כל כך מה לעשות. עידן, אשר יככב בעוד כמה קטעים במהלך הבלוג, הציע שנעלה למשגב עם לבקר את חברנו החדש בסביבה הטבעית שלו. הריחות היו מופלאים, למרות שעכשיו אני לא זוכר ממה היו, אבל כפי שאני מכיר את עודד היום, זה בטוח היה לחמניות עם עגבניות מיובשות ובזיליקום או עוגיות שוקולד עם אגוזים וצימוקים. ככל מארח טוב, עודד הציע לנו משהו לשתות והוא הציע לנו קפירניות. זאת הייתה קפירניה שאני עדיין לא שוכח, ועל בטן ריקה עשתה למצב רוחי נפלאות. המשכנו הלאה לעוד כמה ליקרים, כאשר גם ביניהם היה לימונצ'לו אלוהי שעודד עשה במו ידיו, משהו מדהים שסובב לי את הראש עוד יותר, וכנראה אחד הליקרים שבדיעבד הפעיל אצלי גם כן את יצר היצירה. באיזשהו שלב גם טעמנו פורט מצוין מאוסטרליה, פורט שעד היום עודד מהלל ורוצה ממנו עוד, עקב כך שכנראה סיימתי לו את הבקבוק בשלוק אחד (הדעות בין הנוכחים עדיין שנויות במחלוקת). מלאים בבצק מעולה ואלכוהול מעולה גם כן, בכל זאת היינו חייבים לחזור וללמוד. בשארית היום נכחתי אבל לא באמת הייתי שם. קפיצה הלאה... על האש ראשון עם החבר'ה היה סטייק עין מהסופר ועוד איזה המבורגר בסגנון אמריקאי. אני חושב אחורה וחושב לעצמי על איך לא הקאתי את הג'נקפוד הזה, אני פשוט עדיין לא מאמין שהקיבה שלי עיכלה את ה"בשר" שאכלנו. לאט לאט המושג "חבר'ה" הצטמצם וככל שבילינו קצת יותר זמן ביחד הארוחות שלנו נעשו מהטובות ביותר, כלומר אין בעצם איך לטעות – בשר מעולה, אלכוהול מצוין וחברה אגדית. גם כאן עודד נכנס לתמונה בתור אחד מהמובילים של השינוי הדרסטי באיכות האוכל שבלסנו. אין ספק בעניין כאשר אני אומר שהכל למדתי מעודד. אני גם יודע שיש עוד הרבה יותר שעוד לא למדתי ממנו. במהלך הזמן כמובן שגם לי צצו כמה רעיונות טובים בקשר לכל סוג של אוכל או כל פתיחה של בקבוק יין, אבל בשביל זה כבר תצטרכו להתעמק בכתוב בבלוג. מילה אחרונה – אזהרה. כאשר אתם קוראים את הבלוג בבקשה לסדר דלי לריר שיטפטף, כי אם אתם תקומו ולא תשימו לב, אתם תחליקו ותשברו ת'ראש וחבל.
פורסם בקטגוריה בירה, מסעדות ובתי אוכל, שווקים, תאילנד. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

השאר תגובה