אני לא מסתובב הרבה בערים, בטח שלא באמצע היום. אבל, כפי שיצא לי לגלות, נחמד לעשות את זה מדי פעם. הריחות, הקולות, התנועה, מעוררים בי הרבה מחשבות.
חיפה
לא כל כך מזמן הוזמנתי לראיון עבודה לאחר מספר ימי בחינות שעברתי בשנה האחרונה. הראיון נקבע בחיפה, עיר לא בלתי מעניינת קולינרית. ובעודי מתכנן את זמני הנסיעה קבעתי לי למצוא בורקס חם ופאב נחמד ללפני או אחרי הפגישה. על אף זמן החניה ולמרות ההליכה ממנה נשאר לי די זמן לבקר בפאב המיוחל וליהנות מגינס קרה. פאבים שפתוחים בשעות הבוקר הן מעלה שאין לזלזל בה. בכניסה למקום הרגשתי שהנסיעה הארוכה והמחשבות על הבירה יצרו מתח רב מדי על השלפוחית והייתי חייב לראות איזה איש בנוגע לסוס. הדוד הנרגן, שאם אינני טועה הוא הבעלים של המקום, הבהיר לי חגיגית שאני יכול מבחינתו להטיל את מימיי בחוץ. רק אחרי שהבטחתי שבאתי כדי לשבת ולהזמין משהו הוא נאות לאפשר לי להשתמש בשרותים האקסקלוסיביים של המקום. וככה עבר לי החשק לשבת שם על בירה. הזמנתי קפה כדי לעמוד במילתי, אבל אני לא בטוח שאחזור למקום ההוא, הוא הרס לי את שמחת הפאב. בדיעבד השתעשעתי ברעיון שהייתי צריך אולי לשמוע לעצתו ולסמן את הכניסה באופן טריטוריאלי. מעניין איך היה מגיב אז.
מהראיון נצטלצלו אלי ושאלו אם אוכל להקדים. נטול בורקס וללא ריח של בירה הקדמתי ובאתי. הוועדה נתכנסה בחדר הישיבות מס' 2, אשר הוסב לימים לחדר הנקה. שאלו אותי כל מיני שאלות ואני הנקתי להם את השקפת עולמי בנושא המדובר. נראה היה שקשה להם להבין למה לכל הרוחות אני מעוניין במשרה, אולם מסתבר שהשארתי רושם טוב, כי התקבלתי בשעה טובה להיות ראש ענף בוטנים וחוביזה במשרד להרחבת הקיבה. את ההודעה המרגשת על כך קבלתי בהתרגשות רק כחודשיים אחר כך, באמצע יום עבודה במקום שבו לקח להם רק שבועיים לקבלני.
(ושיש בו בחורף מיץ תפוזים סחוט טרי)
ירושלים
מנושא לנושא בכלל לא באותו נושא, כשנכנסתי השבוע לשוק מחנה יהודה, אחרי שהורדתי את האינדיאניות בעבודה של האמא שלהן ליום "בואו נאכל המון ממתקים ונפריע לכל המשרד לעבוד", בחרתי לעבור דווקא בינות לבתי מגורים. ריח של כביסה רטובה, ריחות מאפים, תבלינים ואגזוזים – עיר…
המוכרים בשוק התמתחו מתיחות של בוקר וסדרו את הסחורות השונות יפה-יפה. הרחוב הפתוח של השוק עדיין מנומנם היה וססמאות שיווק טרם נשמעו באוויר. רק מוכר הפירות בדוכן שבכניסה לשוק העיראקי כבר זמרר על מבצע היום בתחום ההדרים. קפה וקרואסון שקדים בחבה, קצת עתון ומבט על רחוב יפו, שהוא הרבה פחות הומה באמשים בטחוניים אלה. בחנות התבלינים הסמוכה רכשתי עגבניות שרי מיובשות. זה רפלקס מותנה אצלי, לא יודע להסביר אותו, לא מנסה. ראיתי, קניתי. בחנות התבלינים האתיופית שממול רכשתי שעורה וחומוס ונהלתי שיחה מרתקת על הבירה האתיופית עם בעל החנות שהיה מופתע מאד שבכלל נכנסתי. הוא התחיל להסביר לי על הרכיבים בבירה והבהיר לי שאין לי שום סיכוי להכין בירה טובה אם לא אקבל הדרכה מאתיופי שכבר בישל בירה בחייו. קבענו להמשיך את הדיון בפעם הבאה שאגיע.
יוון
בחזרה בשוק, הצטערתי מאד לגלות שהחמארה היוונית סירטאקי נסגרה. מאחורי דוכן המאפים הנוכחי עדיין רואים את החרסינות המעוטרות כחול מהבר הנטוש. אהבתי מאד את המקום הזה. חכיתי תמיד לכוס הבירה הקפואה שאף פעם לא אכזבה. הקצף היה קופא בסמוך לזכוכית ונעשה פריך. איזו הגשה גאונית – כל כך מרענן, כל כך מרגיע וכל כך שונה. חבל שאין בארץ סטנדרט כזה להגשת בירות. הייתי מתנתק מהשוק כשישבתי שם, מתנתק מהעולם. קצת כמו לרדת לצלילה של 30 מ'.
בירה!
מול המקום העצוב נפתח זה מכבר הביר בזאר, סניף של שוק הכרמל התל אביבי. שם גיליתי שמבשלת הדובים נסגרה או עומדת להסגר ושאת הבירה של הביר בזאר, חתול שמן, מבשלים במבשלת הגולן. רכשתי שם שישיית בירות מרתקות וטעימות ב-69 ₪, איזה כיף! המנצחת לטעמי היא ה-“IPA וזה…” של הרצל, שעל תוויתה כתבו “עזבו! את זאת בישלנו לעצמנו.”
אגב, חצי ליטר של בירה מהחבית בביר בזאר יעלה לכם 29 ₪ בלבד.
איזה כיף היה היום הזה בשוק. הסוחרים היו במצב רוח טוב (סוחר הדגים לקח ממני רק 12 ש"ח במקום 17 על שמונה סקומברי), הניחוחות היו נהדרים והאווירה היתה טובה. מהמוצרים שקניתי הכנתי כמה ארוחות מעניינות. על הארוחה המוצלחת במסעדת המוציא עוד אכתוב.
ברוך המוציא פוסט מהמקלדת. המוציא היה שגעון.
וגם הבירה לקינוח.