כחובב התססה, לא ברור לי איך עד היום לא הכנתי קוואס. עם כבש דווקא יש לי נסיון ואפילו עם קבב, אבל קוואס לא יצא לי להתסיס. לא מזמן אמא שלי טעמה קוואס באחת התפוצות והתלהבה כל כך עד שדורבנתי לנסות. החלטתי ללכת על בטוח וניסיתי את המתכון של יורי סמיאנוב ממסעדת קאבצ'וק, כפי שפורסם על ידי רונית ורד בהארץ.
רכשתי לחם שיפון אוקראיני ציוני והתססתי. הרעיון הוא לקלות את הלחם כדי לתת למשקה טעם וצבע, למצות את טעמיו במים ואחרי כן להתסיס.
(טוסטים יבשים) (טוסטים רטובים)
(טוסטים סחוטים) (קוואס)
בסוף תהליך מיצוי הטעמים מהלחם נהוג להשליכו לפח וזה נראה לי חבל, מה יגידו סביי וסבתותיי, wherever they are? לחם לא זורקים, חביבי! אם היו לי תרנגולות הייתי נותן להן להשתולל על זה, אבל תרנגולות אין. נזכרתי בפודינג לחם שאכלתי בצעירותי וטעמו נחקק לי באזור החיובי של הזכרון. אחר כך שכחתי מזה, הוספתי ללחם חלב, ביצים ותבלינים ואפיתי. יצא סופלה לחם אוורירי אבל לא מאד מעניין. החתולה שאמצה אותנו לאחרונה שמחה לקראתו בפעם הראשונה, הגיבה בדכדוך בפעם השניה ולא הסכימה לגעת בו בפעם השלישית ואפילו נסתה לשרוט אותי. בסוף יצא שזרקתי לפח חצי מכמות הלחם, בתוספת חלב וביצים. סליחה, סבתא.
מחצי קילו לחם וחמישה ליטר מים יצאו לי שני בקבוקי ליטר וחצי, שביחד הם פחות מחמישה ליטר קוואס. זה לא רע כשזה חם, אבל אני בטוח שאפשר לשפר את הטעם עם פירות, תבלינים או דבש. על כל פנים, הטעם משתפר בכל יום שעובר, אל תאבדו תקוה. אולי שמרי יין או בירה יכניסו פה עניין, אבל אני לא מתכוון לנסות.
אמא שלי טעמה ואמרה שזה מזכיר מאד את מה שטעמה שם, בתפוצה. אני לא השתגעתי על זה וכך גם רוב הטועמים. הקוואס שנוצק במקררים של המעדניות הסובייטיות יותר טוב לטעמי וסביר שזה בגלל שהוא מתוק יותר. או אז נזכרתי בימי הצבא, ביום שחרורו של שמואל הפיני, חברי ומורי. הוא הביא לכולנו לטעום Sima, שזה הקוואס הפיני. כולם התלהבו ואני השגתי מתכון, אבל לא עשיתי בו שימוש. מוזר, לא מתאים לי. לרגל התסיסה החלטתי לנסות. ומה אתם יודעים, יצא מעולה! מעט מתוק מדי לטעמי, אני ממליץ להוריד את כמות המתוק לפחות בחצי.
(לא גינס, סימה #1 – סוכר ודבש) (סימה #2 – רק דבש ומנטה)
טעמה ומרקמה של הסימה היו כל כך מוצלחים וזמן ההכנה כל כך מהיר, שזה מצדיק ניסויים נוספים בטעמים. נסו להכין סימה קפה, סימה נענע, סימה תמרים, סימה סחוג! וספרו איך יצא. יש בה מעט מאד אלכוהול (בפינלנד גם הילדים שותים ממנה), אבל היא תוססת ומרעננת ומתאימה לקיץ.
בסיבוב השני הכנתי סימה עם דבש במקום מייפל והורדתי לגמרי את שאר הסוכר. המשקה יצא בהיר מאד ובמתיקות מתונה ומושלמת לטעמי. כמו כן, כשהנוזל עוד היה חם השריתי בתוכו צרור גבעולי מנטה על עליהם שהוסיף המון לטעם.
(סימה #3 – Orzo Sima – לא!)
בסיבוב השלישי השתמשתי ב-150 גרם סוכר חום בלבד, ללא ממתיק נוסף. הפעם הוספתי גם 20 גרם של אורצו, שעורה קלויה ממנה מכינים האיטלקים תחליף לקפה. על התוצאה אני לא רוצה לדבר כי זה לא שייך. התוצאה היתה משקה מר שהפך חמוץ עם הזמן ועל אף הסוכר שהוספתי לו הוא מצא את דרכו הביובה. בקיצור, הסוכר חיוני, אבל לא צריך להשתמש בכולו.
Sima של שמואל (Sami) הפיני
הכמויות כאן הן רבע מהמתכון המקורי שנדד מפינלנד לארץ.
אמל"ח
375 גרם סוכר חום (כאמור, אפשר לוותר על הסוכר או על הדבש)
150 מ”ל סירופ מייפל (במקור זה בקבוק שלם של 600 מ"ל), אני השתמשתי בסירופ תירס או בדבש.
½1 ליטר מים רותחים
1 לימון, קלוף (שמרו את הקליפות) ופרוס
1/8 קוביית שמרים טריים (אל תשתמשו ביבשים)
10 צימוקים לכל בקבוק
תו"ל
מניחים סוכר ומייפל/דבש בסיר ומוזגים עליהם את המים הרותחים.
מערבבים היטב ומוסיפים רק את קליפות הלימונים. מצננים לטמפ' החדר.
מוסיפים את הלימונים והשמרים. מערבבים להמסת השמרים.
מכסים במגבת ומחכים 3 שעות.
מוזגים לבקבוקי פלסטיק (אלא אם כן אתם אוהבים לצפות בבקבוקי זכוכית מתפוצצים) ומוסיפים עשרה צימוקים לכל בקבוק.
לפי המתכון המקורי, אחרי יומיים הצימוקים צפים והסימה מוכנה. אצלי זה קרה אחרי יום אחד בלבד. אז מעבירים את הבקבוקים למקרר.
כשהסימה קרה מאד אפשר להגיש. פותחים לאט לאט את הפקק, רצוי מעל הכיור. הגזים שהצטברו בפנים מעלים קצף חום לבנבן שמאיים לגלוש כמו לבה. פתיחה איטית מבוקרת תמנע את אפקט השפריץ ממנו ירצה להמנע כל בר דעת.
נפלא!
אם לא הורדתם את כמות הסוכר כפי שהמלצתי והמשקה מתוק לכם מדי, דללוהו בסודה.
לא חיכיתי עד שתוריד את המתוק, הוספתי סודה ויצא פנטסטי.
תוסס מרווה וטעים.
חבל שלא ניסית להכין משאריות הלחם פודינג לחם וחמאה – אותה מנה אחרונה נפלאה של הבריטים. הפינים גאונים: הורידו מהקוואס את המרכיב הבעייתי (הלחם).
זו המנה שרציתי להכין, אבל שכחתי תוך כדי עבודה
תוצאות הניסוי האחרון – קקאו איכותי בסימה:
לא!
ניסוי מוצלח מאד, המוצלח ביותר עד כה:
סימה תמרהינדי. ללא לימון (התמרהינדי חמוץ דיו) וללא דבש.