ביום שלישי האחרון הוזמנו לחגיגת סוף הבציר ביקב תשבי. הירושלמי שבינינו לא יכול היה להגיע ולכן "רק" 67% מהצוות נכח באירוע. ליובל זוהי הפעם הראשונה שהוא מבקר ביקב תשבי. את היינות של תשבי אנחנו פוגשים בדרך כלל בכל מיני תערוכות ופסטיבלי יין, ובאמת הגיע הזמן שגם נבקר ביקב.
הגענו לפאתי זכרון יעקב במצב רוח טוב ובגישה אופטימית לגילוי מציאה חדשה ומעניינת. במרכז האירוע היו יינות סדרת "אסטייט" (Estate), “אחוזה” בעברית. זוהי הסדרה האמצעית של היקב, אשר אמורה לתת יין איכותי בתמורה למחיר.
האירוע
נכנסנו ליקב ועל אף שהגענו מוקדם מדי המקום כבר היה עמוס ביותר אנשים ממה שציפינו. מבין כל אלה, שמחנו במיוחד לפגוש את השובב ושובבתו, שתמיד כיף לדבר אתם. במחסן היקב היו שלל דוכני אוכל, ביניהם פוקצ'ות, המבורגרים, אסאדו ועוד כמה וכמה. בהמשך גם גילינו את פינת הקפה וטעמנו קינוחים. בצדו האחר של המחסן נפרשו רחבת ריקודים ובמה, שם בהמשך הערב אמורה היתה להופיע להקה. השילוב של האוכל והצפיפות אפשרו לנו להתמקד דווקא ביין. במהלך הערב גילינו שהיקב מייצר מיליון בקבוקים בשנה. כל הכבוד לתשבי, להגיע למספר כזה של בקבוקים זו לא משימה קלה.
הטעימות
לשם מה בעצם הגענו? לטעום יין. שולחנות לטעימת יין הוצבו בכמה מקומות בתוך מרכז המבקרים ועוד נקודה אחת בחוץ. בסך הכל טעמנו שמונה יינות, כולם מסדרת אסטייט. טעמנו אסטייט שרדונה 2011, קברנה סוביניון 2008, סירה 2009, פינו נואר 2008, מרלו 2008, סירה אורגני כרם יחידני 2008, מלבק כרם יחידני 2009 ופטיט סירה כרם יחידני 2007.
לשרדונה גוף קל ורענן, עם ארומה של אגס, תפוח ולימון. לכל שאר היינות (חוץ מהמלבק והפטיט סירה) היו ארומות פירותיות אבל טעמים חמוצים ואלכוהוליים מדי לטעמנו, אשר מאפיינים את יינות היקב באופן כללי. זו הסיבה שאנחנו בדרך כלל לא שותים אותם. עם זאת, הגענו ליקב על מנת לטעום את היינות באופן מסודר ועם תקווה למצוא משהו חדש שכן ימצא חן בעינינו. ואכן, שתי הפתעות הערב היו המלבק והפטיט סירה.
בתור מי שבילה חודש במנדוזה ושתה עשרות ליטרים של מלבק, היה ליובל ספק לא קטן לגבי המלבק של תשבי. להפתעת שנינו, הפסימיות שלו השתנתה מהר מאוד לתגלית הערב. המלבק הזכיר מאוד ליובל את המלבקים של ארגנטינה (ומי שמכיר אותו יודע שזו אחת המחמאות הגדולות ביותר שהוא יכול לתת!). מלבק כרם יחידני 2009 הוא מלבק מושלם, לטענתו. צבעו בורדו עמוק וסגול, עם ארומה של קרם, תות שדה, דובדבן, מעט אלון, ובשר אדום. טעמיו כללו דובדבן, שזיף, עור וגם מעט אלון שרוף. גוף היין מלא עם סיומת בשרנית ומאוזנת. זהו יין משובח ביותר, מתאים בשילוב של סטייק עסיסי. אחרי המלבק יכולנו ללכת הביתה שמחים ולומר שגילנו יין של תשבי שאנחנו כן אוהבים. אבל מה? הייתה עוד הפתעה, עוד יין משובח, הפטיט סירה כרם יחידני 2007. גם צבעו של זה היה בורדו עמוק וסגול, עם ארומה של דובדבן, אפרסק, אלון וחמאה. טעמיו כללו אלון ודובדבן, ביחד עם גוף מלא וסיומת מעט יבשה אך פירותית. יין עוצמתי וטוב, שוב הופתענו לטובה.
מחיריהם של שני היינות הטובים 130 ₪ הבקבוק, מחיר גבוה מדי לעניות דעתנו. חבל, היינו קונים כמה בקבוקים. שאר יינות סדרת אסטייט עולים 85 ₪ הבקבוק ובמבצע 160 ₪ לשניים.
(מזקקת הברנדי שעלתה לארץ מצרפת. 1600 ₪ לבקבוק ברנדי נהדר.)
לצד כל יין הוגשו גם טעימות של שוקולד ולרונה (Valrhona) הצרפתי האיכותי, אשר בשנים האחרונות מיובא לארץ על ידי בעלי היקב. לכל אחד מהיינות הותאם במיוחד סוג אחר של שוקולד והמטעימים הורו לנו להמס את השוקולד על הלשון ואז לטעום את היין. לדידנו זה רק הפריע ולכן התרשמנו מהיינות ונהנינו מהשוקולד אחרי כן. טעמנו ג’וואנחה 70% (אחוזי קקאו), קארייב 66%, אלפקו 66%, טאנאורי 64%, שטעמיהם נעו בין לא רע למצוין.
תהיות
הטעימה הרוחבית הבהירה לנו שוב שאנחנו לא מתחברים לרוב היינות שמייצר יקב תשבי. מה שמסקרן אותנו הוא איך זה שיצאו להם פתאום שני יינות כל כך טובים, שמאוד נעימים לחכינו. מה עשו אחרת בשני המקרים הללו והאם מדובר במגמה חדשה? נו, הלוואי…
(בוצרת)
אני מפסיק את המימון לאתר, למה לא קראו לי?
יין שעולה יותר מ- 29.90 או יקר מ- 3 ב- 100, לא יכול להיות טעים !
למה? פשוט מאוד, כי זה של ה- 29.90 ברוב המקרים טעים ולזה שעולה יותר יש תמיד טעם של יקר ולפעמים גם טעם רע.
ושלא יעבדו עליכם !
אתה יכול להגיד משהו לא מאד שונה על מקדחה של בוש ב-500 ש"ח לעומת מקדחה של יונדאי במבצע ב-100 ש"ח.
ממש לא, מקדחה של בוש ב- 500 ש"ח היא תמיד טובה, בניגוד לחלק מהיינות היקרים.
ושל יונדאי, בכלל לא רעה, לצרכים ביתיים כמובן.
הכל עניין של טעם. טעמתי יין שמחיר לבקבוק היה 150 ש"ח, וממש לא הבנתי מה היינן רצה ממני… חומץ כבר היה יותר טוב…
מקדחות זה פשוט לא טעים