לפני הרבה שנים פגשתי את טלי. ערב אחד בחדר האוכל, כמה שולחנות מזרחה, נתקלו עיני בזוג עיניים יפהפיות שבוהות בי. אני בוהה בהן בחזרה, אבל מיד נבוך לכיוון הצלחת הריקה. הצטלבות מבטים מקרית? אז זהו, שלא. כשאני מרים את הראש היא עדיין שם. חיוך נבוך, שתי חברות תומכות והעיניים האלה שלה. אני אומר לליאור שאני לא יכול לשאת את הלחץ הזה ומנסה לקום. הוא מושך אותי בחזרה לכסא ומסנן בין השיניים: "שב ותמשיך לעשות את עצמך אוכל". מעולם לא ראיתי מישהו אוכל חתיכת מלפפון קטנה כל כך במשך זמן רב כל כך, כמו שהוא אכל. מלחמות מבטים קשות עפות בחלל ולבסוף הן קמות. אנחנו קמים מיד אחריהן. מבחינתי אין שום דבר מסביב, רק היא והעיניים שלה. מחוץ לחדר האוכל שלוש הבנות משנות כיוון ואני נושם לרווחה שאולי שוב יצאתי פחדן, אבל לפחות היא לא אמרה לי "לא". ובעודנו עומדים מחוץ לחדר האוכל נזכר ליאור ובקולו הווקאלי הכריז: "אז מה, נחנקנו מהמלפפון הזה שעה ובסוף לא נדבר אתכן?". הן מסתובבות, אנחנו מדברים. לא שמעתי מילה ואני לא זוכר מה אמרתי, רק שהייתי אבוד עמוק בתוך העיניים שלה. קבענו להפגש אחרי שעה. מקלחת מהירה, בגדים נקיים ואני מרחף בחזרה לפגוש אותה. טיילנו קצת על הדשא, בהינו הרבה בשמים במבוכה ובעיקר ישבנו על ספסל ודיברנו ודיברנו ודיברנו. בסדר, היו גם נשיקות.
כשביקרתי אותה פעם בבית, אמא שלה אפתה פשטידת ברוקולי לארוחת ערב. עד אותו יום לא נגעתי בברוקולי, כמו רבים וטובים ממני לפניי. הפשטידה הזו שינתה הכל. איזה מזל שהעזתי לטעום אותה… יש לה ריח נפלא והיא פשוט טעימה. כשביקשתי את המתכון, חשבה אמא של טלי שאני סתם מנומס, אבל מאז הפכה הפשטידה הזו להיות פשטידת הבית. מעטים מתעבי הברוקולי שנגסו בה ולא שינו את דעתם על התפרחת הירוקה (יובל בין אותם המעטים). הסוד טמון בכמות הדברים הטעימים שמסביב לברוקולי.
אפשר להכין אותה עם או בלי קישוטי בצק, עם חצי קמח מלא וחצי רגיל, עם גבינה פחות שמנה, עם שמנת דלת שומנים, עם יוגורט במקום שמנת, בתוספת פטריות ועגבניות מיובשות, עם אגוזים, עם ירקות אחרים, בשילוב סוגי גבינה שונים, אבל אין, אני חוזר, אין על המתכון המקורי. מי שהבצק מיותר לו, מוזמן לאפות את הברוקולי עם הרוטב מעליו (הברקה של אמא שלי), זה מספיק בשביל לבטל את הבריאות של הברוקולי.
אין לי מושג מאיפה הגיע המתכון, גם לא לאמא-של. אם היוצר המקורי מזהה אותו, הוא מוזמן לאותת לי. מה שכן יש לי, זו מעט הבנה בפשטידות ואני יודע שביום השני של הפשטידה היא טעימה יותר.
פשטידת ברוקולי
אמל"ח
לבצק
½2 כוסות קמח
1 שקית אבקת אפיה
200 גרם חמאה, חתוכה לקוביות
1 שמנת חמוצה (200 מ"ל)
1 ביצה
1 כף תערובת HDO* (עשבי תבלין יבשים, הסבר למטה)
למלית
300 גרם ברוקולי קפוא, לא מופשר (או ברוקולי טרי מבושל במי מלח)
200 גרם גבינה מלוחה קשה (בולגרית, למשל)
פלפל שחור גרוס טרי
לרוטב
50 גרם חמאה
2 שיני שום, מגוררות בפומפיה
1 כפית קמח תפוחי אדמה (זה עושה אותה עבודה כמו קורנפלור, אם אתם מעדיפים)
1/2 חבילה שמנת מתוקה
* HDO = Herbes D'Odedi (הרבס ד'עודדי) – זוהי תערובת שאני מכין דרך קבע מעשבי תבלין מיובשים מהגינה, בדומה לתערובת הרבס דה פרובנס הידועה, והיא מתאימה כתבלין למנות רבות. התערובת מכילה שבבי עלים של רוזמרין, מרווה, תימין, בזיל, זעתר ואורגנו ביחסים ובהרכבים משתנים, לפי המוזה ששרתה עלי בעת ההכנה.
תו"ל
לעבד את מרכיבי הבצק לבצק אחיד ולהניח במקפיא ל-20 דקות, כדי שיהיה קל יותר לעבוד אתו.
לרדד רק 3/4 מהבצק בתבנית אפיה מלבנית ואת הרבע הנותר לשמור לקישוט.
לחתוך את התפרחות הגדולות ולהניח על הבצק.
לפורר את הגבינה מעל הברוקולי.
לפזר פלפל שחור מעל הכל.
לחמם תנור ל-180 מ"צ.
על אש קטנה לאדות קלות (שלא ישחים) את השום על החמאה.
לדלל את קמח התפ"א (או הקורנפלור) ברבע כוס מים ולהוסיף לשמנת המתוקה. לבחוש היטב.
להוסיף את השמנת ולהרתיח פעם אחת תוך כדי ערבוב (חשוב מאד, פן יידבק ויישרף!).
למזוג את הרוטב מעל כל המלית.
מרבע הבצק הנותר להכין גלילים ארוכים ולהניח בצורת X-ים מעל הפשטידה.
לאפות כ-45-53 דקות ב-180 מ"צ, עד שהבצק מזהיב.
אם הצטברו הרבה נוזלים בתחתית התבנית, תנו לפשטידה עוד כמה דקות בתנור, מבלי לקרמל את הבצק יתר על המידה.
לפשטידה גדולה יותר, רדדו את הבצק כולו (בלי קישוטים) והניחו בתבנית אפיה גדולה, השתמשו בשקית שלמה של ברוקולי קפוא (800 גרם) ובכמות כפולה של רוטב.
כמה מילים בזכות הברוקולי:
ברוקולי (ולא ברוקלי), כיאה לצבעו הירוק, בריא מאד לגופנו. יש בו המון דברים טובים, דוגמת ויטמינים A ו-C, ברזל, קלציום, חשמל, מים, מסים, ביוב, ארנונה! מחקרים מראים שהוא מונע ועוזר להתגבר על מגוון מחלות איומות ונוראות ובקיצור, הרופאים ממליצים. למי שממש מתעקש לדעת עוד – http://www.whfoods.org/genpage.php?tname=foodspice&dbid=9
אחלה סיפור, והפשטידה נראית מצוינת! אנסה בהזדמנות הראשונה!
1. חדר אוכל? נשמע כמו קיבוץ.
2. נראה לי שיש לי כבר כמה שנים את מתכון לפשטידה כזו מאמא שלך (אבל זה לא נראה בדיוק אותו המתכון). זה באמת אוכל טעים, אבל אף פעם לא שמתי ברוקולי, שמתי תירס- גם כי יותר אנשים אוהבים תירס וגם כי זה פחות עבודה 🙂
3. לפי איך שיצא לי כבר כמה פעמים אפשר גם בלי קורנפלור, גם יוצא טעים.
4. למה קוראים לזה פשטידה כשזה עם תחתית של בצק? תמיד שאלתי את עצמי את זה.
אין ספק שכמעט כל פשטידה בעולם… הרבה יותר טעימה ביום השני. כן, אני זוכר כמה פשטידות כאלה על השולחן מדי פעם, אבל זו לא אשמתי שלא אכלתי אותן, פשוט היו היו על השולחן דברים הרבה יותר טעימים.
מאיה, הקורנפלור לא קשור לטעם, אלא למרקם.
לגבי פשטידה/קיש/טארט וכיוב', קיימת אי בהירות בנושא ובד"כ המינוח משתנה לפי המחיר שגובים על המנה במסעדה/מעדניה.
יובל, אתה עוכר ברוקולי. לדעתי בפעם האחרונה טעמת ואמרת שזה לא שינה את עמדתך.
בארה"ב אכלתי מספר פעמים ברוקולי מבושל קלות עם רוטב גבינה צהובה סמיך שניטרל לגמרי כל ערך בריאותי שהיה בירק. מעדן מלכים.