העולם,
כך הקלישאות, מתחלק לשני סוגי אנשים: אלה ששונאים אופרה ואלה שאוהבים טעם אניס. אני שנאתי את שניהם, אבל הצלחתי לעבור לצד השני.
אחרי שנתיים של מגורים בקיבוץ על גבול לבנון, בהן הרדיו בחדר שלי קלט רק "קול המוסיקה", או תחנות לבנוניות משעממות, אופרה כבר לא מעוררת בי את הצורך לנתץ את הרדיו עם אלת בייסבול. אני לא בטוח שזה עונה להגדרה "עברתי צד", אבל זה בהחלט הוציא אותי מקבוצת האנשים שאופרה מעבירה אותם על דעתם.
לגבי אניס, כחובב אוכל הכרתי בנכות הקשה הזו של סלידה מטעמי אניס למיניהם והחלטתי שאני נגמל מבורותי. מישהו סיפר לי פעם על טיפול בהצפה והחלטתי ליישם את זה על עצמי ללא עזרה מקצועית. flooding – כשאדם סובל מפוביה לעתים הפתרון הוא חשיפתו אל מושא הפחד בפתאומיות וללא הכנה. כך למשל, אדם שסובל מפחד ממים מוכנס לחדר סגור המתמלא במים. אין לו ברירה, אלא להתמודד עם המצב אליו נקלע.
אלכגול ועגבניות
וכך התמודדתי עם המצב: רכשתי בקבוק של עראק והתחלתי לעשות ניסויי קוקטיילים על בסיס עראק. עראק עם מים לא טעים לי כל כך, אבל בשילוב עם תפוזים ואשכוליות הוא מבריק (לכוס הקוקטיילים החביבה עליכם מזגו מיץ תפוזים או אשכוליות והוסיפו עראק, או משקה אחר על בסיס אניס לפי הטעם). דני הכין לי קוקטייל מצוין עם סמבוקה (שליש סמבוקה, שני שליש תפוזים, עלה או שניים נענע, מנוער היטב עם קרח מרוסק), שגם לו טעם אניסי. ובל נשכח את העראקאיפיריניה שהומצאה לא מזמן במקרה.
ראיתי כי טוב והצטיידתי גם בכוכבי אניס. ובאחת הפעמים עת בעבע לו בסיר רוטב עגבניות סמכמך לפסטה החלטתי שיתאים לו אניס. מאז בכל פעם שאני מבשל עגבניות אני זורק פנימה קצת אניס. הוא משדרג מאד את הטעם ולא מפריע למתעבי אניס.
האניס
מגיע אלינו מאמא טבע באמצעות כמה צמחים מוכרים שמניבים את טעמו – כמנון האניס, כוכב אניס, שומר פשוט ושוש קירח והשימוש בהם נעשה כבר אלפי שנים.
הוא ידוע כמשכך כאבי בטן וגזים וכמועיל בבעיות נשימה וכמו כמעט כל צמח אחר, יש כאלה שמאמינים שהוא מעורר את החשק המיני (מחשקק). משקאות אלכוהוליים על בסיס אניס מיוצרים במדינות רבות ברחבי העולם כבר הרבה מאד שנים. במסעדות הודיות מקבלים לעתים קרובות בסוף הארוחה זרעי אניס מצופים סוכר צבעוני להקלה על העיכול (עם הסוכריות האלה עדיין קשה לי). והסינים מכניסים לתערובת חמשת התבלינים שלהם כוכב אניס.
על שום מר?
במקביל לניסויי עגבניות וקוקטיילים ניסה שייקה לשכנע אותי שאין על שומר טרי. זה שנים שאני נמנע משומר טרי בגלל ריח האניס שלו ובגלל שבבסיס שלי בצבא הטבחים ידעו להרוס אותו היטב. אני כבר לא זוכר באיזה רוטב אפו אותו, אבל זה נראה נורא. המפגש הראשון והאחרון שלנו היה טראומתי במיוחד. הייתי משוכנע שאפו בצל והעמסתי לי בשמחה בצלחת. אחרי ביס אחד נאלצתי לזרוק הכל ולנחם את עצמי בשתיית מיץ אקונומיקה צבאי קר (שככה יהיה לי טוב, בפעם הראשונה שטעמתי את מיץ הלימון הצה"לי ניגשתי למטבח להתלונן שלא שטפו את האקונומיקה מהמיכל אחרי שניקו אותו. מסתבר שזה טעמו ושבמטבח לא אוהבים שמעירים להם).
אחרי שנים של סירוב אזרתי אומץ ונגסתי בשומר טרי טרי ששלפתי מגן הירק של שייקה. מה אגיד לכם, קול נפץ הכרסום נשמע למרחקים והחריש את אוזניי. זה היה טעים וטעם האניס היה עדין ונעים. עוד כמה אקספרימנטים על הבצל הזה והוא הפך לדייר קבוע בבית.
סלט שומר עם תותים
אני אוהב לפרוס את השומר דק מאד, להמליח, להוסיף פרי ומיץ לימון או חומץ. פרי? כן! תותים מסתדרים טוב עם שומר, שסק, אגסים וקרוב לוודאי שעוד פירות רבים שלא יצא לי לנסות עדיין ושאני מאד ממליץ לנסות.
(שומר ופרי – שילוב מוצלח)
דגים ואניס
הם שילוב מושלם. ביס אחד ואתה מרגיש יווני. הנה מה שעשיתי במסיבת הרווקים של יובל הגבר גבר:
פורל מעושן בעתון עם לימון ועראק
באחת מתכניותיו נסע ג'יימי אוליבר לפגוש חברים על חוף הים באנגליה. הוא לקח דג סלמון שלם, מילא אותו בלימונים ועשבים, עטף בכמה שכבות של עתון והניח אותו על מנגל. כשהעתון נשרף, הוא הסביר, הוא נותן לדג טעם מעושן. גאוני.
אמל"ח
פורל או בורי, או דג שלם אחר שחביב עליכם, נקי
מלח גס
שמנ"ז
עתון, רצוי "הארץ", כי הוא גדול וטעים
שום, פרוס
לימון, פרוס
מרווה/זעתר/אורגנו/עשב לימון/נענע/פטרוזיליה/גבעולי שומר בר/שילוב של כל אלה
עראק
תו"ל
שוטפים את הדג ומייבשים בנייר מגבת.
חורצים בעזרת סכין חדה 3-4 חריצים בכל אחד מצדי הדג. זה יאפשר צליה אחידה ומהירה יותר.
ממליחים את החריצים ותוך הדג במלח גס.
ממטירים שמנ"ז מכל הכיוונים ומורחים היטב על הדג.
מניחים את הדג על העתון הפתוח. ממלאים בפרוסות לימון, שום ותבלינים ומניחים פרוסות לימון גם מתחת ומעל לדג.
מתיזים עראק קצת פה וקצת שם כדי שיהיה נעים לדג.
מקפלים את צדי העתון ומגלגלים את הדג בתוך העתון. אני יודע שפעם עתונים הכילו עופרת, אבל כבר מזמן שהם לא. אם אתם חוששים מתכולת הדפוס, השתמשו בנייר פשוט נטול דפוס. נטול נטולות.
בשלב הזה הבאבא אוליבר קשר את הסלמון המפלצתי שלו בחוט שפגט, אבל אני לא רואה סיבה טובה מספיק. זה עובד טוב גם בלי החוט, מה גם ששפגט זה כואב.
מניחים על המנגל ונותנים לכל הנייר להשרף. העראק יורגש באוויר ובלוטות הטעם תתחלנה לעבוד שעות נוספות.
מתי הדג מוכן? כשכל הבשר שלו לבן. זה תלוי מאד בגודל הדג ובעוצמת האש. בכל מקרה, זה בסביבות ה-20 דקות.
והנה דגים מעושנים (בלי עתון ובלי עראק) בגן הבירה של מנזר Andechs בבוואריה:
ולקינוח
גרניטה עראק, מלון ונענע
גרניטה היא בעצם סורבה בעל מרקם גס. אין צורך בכלים מיוחדים או מכשור כבד.
עם בלנדר יד מרסקים למחית תערובת של מלון, עלי נענע, סוכר, מיץ לימון ואלכוהול על בסיס אניס לפי הטעם. מוזגים לתבנית שטוחה ומניחים לשעה במקפיא. מוציאים לרגע ומערבבים במזלג (פעולה זו מכניסה אוויר לבלילה). מחזירים למקפיא לעוד חצי שעה ושוב מוציאים ו"מקשקשים" במזלג. שוב חצי שעה, שוב קשקוש וזה מוכן. מגישים בכוס גבוהה או כוס גלידה ומקשטים בעלה נענע.
קריאה נוספת
על צמחי ומשקאות אניס באתר הטיפה האחרונה של ג'וב הרגיל
סקירה על משקאות האניס השונים באתר נענע
עם עראק עדיין קשה לי אבל לא נורא. כמובן שהסלט עם השומר והתותים היה מעולה, הרי הגר הכינה אותו 3 ימים רצוף. השילוב עם השומר ממש עדין וטעים.
הגר זאב עם כבש?