אין מה לומר, גיבור ילדות שלי. החבובה המועדפת עלי, אחרי גונזו. כשהייתי קטן החבובות היתה התכנית היחידה שבשבילה הרשו לי להשאר ער עד מאוחר. אני זוכר שהייתי תמיד בפיג'מה כשצפיתי בה.
לא כל הקטעים באיכות טובה, אבל שווים צפיה. או כמו שנויבך הגדיר את זה יפה פעם, משעשע לראות חבורה של אנשים מבוגרים מסוממים לגמרי שמשחקים בבובות ועושים קולות מצחיקים.
פריט טריויה מרתק: מקורות דוברי שוודית מדווחים לי כי בשוודיה הוא לא השף השוודי, אלא הספרדי ומדבר מן הסתם בפסאודו-ספרדית.
!Børk! Børk! Børk