עוד סופ”ש נחמד במיוחד עבר עלינו במשוש תבל ובמרכזו יום שישי בשוק מחנה יהודה הצבעוני, הריחני, ההמוני, הרועש והמעניין תמידית. יום שישי הוא לא היום המומלץ לביקור בשוק להלך הסובל מצפיפות, אך באין ציפור שיר… אתם יודעים מה ההמשך.
בושלו לאחרונה
בורקס תרד של כפור השמש
"אני הייתי רוצה לספר לך איך לצערי, כן, מתנהלות ישיבות הממשלה. אתה נכנס לישיבת ממשלה, על השולחן מכל טוב הארץ. כן, מגשים של פירות: אפרסק, אפרסמון, אפטרשייב. ומגשים של מאפה והרבה בורקס. את שומעת? המון בורקס! שר הבטחון מדווח על פיגוע, בממשלה אוכלים בורקס. הוא מדווח על טרור והם אוכלים בורקס. אינתיפאדה, בורקס! ולמחרת אותו דבר, שוב פעם אוכלים בורקס! ואני שואל אותך, כן, איזה מין ממשלה היא זו שכל היום אוכלים שמה בורקס? למה לא קצת רוגעלך, או בפלה, או בקלאווה, או קצת פולקעס, למה לא?? מה יש?"
טוביה צפיר בתור אריאל שרון, מדבר אל כבשה שנחה על כתפיו* / "טוביה על הגג"
בורקס. מה רע? בצק משמין, מילוי מתובל כמו שצריך עם מרקם שקשה לסרב לו. בסך הכל, בורקס זו שמחה גדולה ואם מכינים אותו טוב, אני יכול לאכול כמויות לא סבירות של בורקס.
לחמניות עין כמונים
זה שנים רבות שאני נהנה בכל פעם מחדש מהלחמניות העגולות שאופים בעין כמונים, אך מתכונים אותנטיים במרשתת אָיִן. בפעם האחרונה שלנו במסעדה שם, שהיתה בהחלט הפעם האחרונה שלנו במסעדה שם, שאלתי דודה אחת מקומית אם אפשר לקבל את המתכון ללחמניות. נראה שתפסתי אותה ביום לא טוב, כי היא צעקה אותו עלי. אחר כך צעקה על מספר סועדים אחרים ומהמטבח שמעתי אותה צורחת על כמה מאנשי הצוות. לא ברור מה קורה בעין כמונים, אך עושה רושם שלא קל שם. על כל פנים, קיבלתי רשימת מרכיבים בקילוגרמים, שפצ"רתי, ערכתי התאמות וחילקתי ל-8, לתצרוכת ביתית.
גרניטה קפה
בשנת 1999 נפתח בנוה צדק בתל אביב בית קפה בשם Tazza d'Oro (שפירושו באיטלקית מדוברת הוא Cup of Gold), כשמו של בית הקפה הרומאי הנודע מאז 1946, עליו נודע לי זה עתה, בספטמבריי 2013. כמו הרבה דברים טובים, גילינו אותו במקרה ובאותו מקרה גם הזמנו את גרניטת הקפה הטעימה ביותר שטעמנו. היה לה טעם מדויק. לא מתוקה מדי, לא מרה מדי, ככה היא באמצע. לא גרגרית מדי, לא נוזלית מדי, היא כל מה שרציתי לפי המידה. מאז הפך בית הקפה הזה (שכל הכבוד לבעליו שהחזיק מעמד כל כך הרבה שנים, זה לא ענין של מה בכך בתל אביב) לתחנה קבועה כשהגענו לאיזור. מאז המקום נסגר וטעמה המתוק של הגרניטה לא מילא עוד את החלל הריק שנותר בפינו. רק הזכרון נשאר.
ליל כל הקדושים
זה היה בעצם בבוקר. סידורים מעצבנים במרכז ירושלים נגמרו מוקדם יחסית והחלטתי לעשות משהו נחמד כדי לפצות את עצמי. אז הלכתי לקפה קדוש. כמה פעמים אפשר כבר ללכת לקפה מזרחי?
קפה קדוש נחשב לאחד מבתי הקפה והמגדניות הוותיקים (מה שלא תמיד מעיד על איכות) והטובים בי-ם, אם לא בכל הארץ. המקום מפורסם בעיקר בגלל המאפים המקצועיים, עליהם אחראית קרן קדוש, אשתו ושותפתו של בעל המקום. למרבה הצער, הקפה ממוקם במקום שאינו נגיש לנו במהלך השבוע (נסיעה ברכבת הקלה מהר הרצל עד תחנת יפו או הגעה במכונית למרכז העיר – אני לא יודע איזו מן האופציות הללו גרועה יותר). השמועות מספרות שביום שישי המקום עמוס ואין סיכוי למצוא בו שולחן פנוי ללא הזמנה של מספר ימים מראש. כמו כן, מספרים שבימים עמוסים המקום צפוף מאוד.
פורסם בקטגוריה ביקורת, ביקורת מסעדה
2 תגובות
