לחמניות עין כמונים

זה שנים רבות שאני נהנה בכל פעם מחדש מהלחמניות העגולות שאופים בעין כמונים, אך מתכונים אותנטיים במרשתת אָיִן. בפעם האחרונה שלנו במסעדה שם, שהיתה בהחלט הפעם האחרונה שלנו במסעדה שם, שאלתי דודה אחת מקומית אם אפשר לקבל את המתכון ללחמניות. נראה שתפסתי אותה ביום לא טוב, כי היא צעקה אותו עלי. אחר כך צעקה על מספר סועדים אחרים ומהמטבח שמעתי אותה צורחת על כמה מאנשי הצוות. לא ברור מה קורה בעין כמונים, אך עושה רושם שלא קל שם. על כל פנים, קיבלתי רשימת מרכיבים בקילוגרמים, שפצ"רתי, ערכתי התאמות וחילקתי ל-8, לתצרוכת ביתית.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בריא, לחמים | עם התגים | 3 תגובות

גרניטה קפה

בשנת 1999 נפתח בנוה צדק בתל אביב בית קפה בשם Tazza d'Oro (שפירושו באיטלקית מדוברת הוא Cup of Gold), כשמו של בית הקפה הרומאי הנודע מאז 1946, עליו נודע לי זה עתה, בספטמבריי 2013. כמו הרבה דברים טובים, גילינו אותו במקרה ובאותו מקרה גם הזמנו את גרניטת הקפה הטעימה ביותר שטעמנו. היה לה טעם מדויק. לא מתוקה מדי, לא מרה מדי, ככה היא באמצע. לא גרגרית מדי, לא נוזלית מדי, היא כל מה שרציתי לפי המידה. מאז הפך בית הקפה הזה (שכל הכבוד לבעליו שהחזיק מעמד כל כך הרבה שנים, זה לא ענין של מה בכך בתל אביב) לתחנה קבועה כשהגענו לאיזור. מאז המקום נסגר וטעמה המתוק של הגרניטה לא מילא עוד את החלל הריק שנותר בפינו. רק הזכרון נשאר.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה איטליה, קינוחים | עם התגים | 2 תגובות

ליל כל הקדושים

2013-08-28 10.20.49

זה היה בעצם בבוקר. סידורים מעצבנים במרכז ירושלים נגמרו מוקדם יחסית והחלטתי לעשות משהו נחמד כדי לפצות את עצמי. אז הלכתי לקפה קדוש. כמה פעמים אפשר כבר ללכת לקפה מזרחי?

קפה קדוש נחשב לאחד מבתי הקפה והמגדניות הוותיקים (מה שלא תמיד מעיד על איכות) והטובים בי-ם, אם לא בכל הארץ. המקום מפורסם בעיקר בגלל המאפים המקצועיים, עליהם אחראית קרן קדוש, אשתו ושותפתו של בעל המקום. למרבה הצער, הקפה ממוקם במקום שאינו נגיש לנו במהלך השבוע (נסיעה ברכבת הקלה מהר הרצל עד תחנת יפו או הגעה במכונית למרכז העיר – אני לא יודע איזו מן האופציות הללו גרועה יותר). השמועות מספרות שביום שישי המקום עמוס ואין סיכוי למצוא בו שולחן פנוי ללא הזמנה של מספר ימים מראש. כמו כן, מספרים שבימים עמוסים המקום צפוף מאוד.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת, ביקורת מסעדה | 2 תגובות

חלפלצת

IMG_7458

לפני כשנה הפסקתי לאפות לחמים. במשך מספר שנים ערכתי ניסיונות באפיית לחמים מכל הסוגים, אולם בשלב זה או אחר התייאשתי כאשר גיליתי כי כמעט כל הלחמים שאפיתי נופלים בהרבה ממוצרי המאפיות הטובות (טלר, תומר, לחמים). שותפתי גם אותתה לי בעדינות שהלחמים שלי לא עומדים בסטנדרטים בכך שהגבירה את רכישת הלחמים מבחוץ. המסקנות לא איחרו לבוא. יום אחד, למשל, השלכתי לפח ללא הרבה נקיפות מצפון את צנצנת המחמצת לאחר שחוץ מלחם אחד ספציפי, לחם זיתים וטימין, כל לחמי המחמצת שהכנתי יצאו במרקם של לבנה וטעם של בית התפוצות.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בצק, לחמים | עם התגים | 4 תגובות

יומני מחניודה 7: חבל שאין למוריס יונים

IMG_7662

  למי אין עמוד שדרה?! הרי ההוכחה

אבל יש לו חוט שדרה – וזו גם תכונה חשובה – ובשרים מעניינים אחרים. סוף סוף אזרנו אומץ להתיישב בשיפודית העל של מוריס, אשר שוכנת ברחוב הקצבים של השוק, הלא הוא רחוב החרוב.

מדובר במוסד ותיק שהקים מוריס ביטון לפני שנים רבות ושאירח את ותיקי השוק ויודעי ח"ן אחרים לארוחות שחיתות בשריות, בהן הוגשו לצד נתחים קונבנציונאליים שלל חלקי פנים בלתי קונבנציונאליים. לפני מספר שנים התפצל העסק לשני מוקדים. הראשון נמצא ברחוב בית יעקב, ושם מפעיל מוריס מעין מסעדת בשרים הפועלת במהלך היום. לעת ערב נכנס לפעולה המוקד השני שברחוב החרוב. מחנות קטנה ומטבח זערורי מפעיל בנו של מוריס, דודו, אופרצית גריל, אשר צברה במהירות ומפה לאוזן פופולריות אדירה. פעמים רבות עברתי ליד השיפודיה וראיתי איך היא מתפרשת אל תוך הרחוב לאחר שהחנויות הסמוכות נסגרות. הד טריקת תריסי המתכת הכבדים של החנויות עוד לא נדם וכבר פרשו לידם המלצרים הזריזים שולחנות וכסאות שנשלפו ממצבור סודי. ישנם ערבים שבהם הרחוב כולו מלא בשולחנות סועדים. בניגוד לשיפודיית "פורטונה", אותה סקרתי כאן בעבר, כאן העסק יותר בסיסי. הסלטים והשתיה הקלה מגיעים בכלי פלסטיק, הרהיטים של כתר ואת הסכו"ם נראה כאילו רכשו בבזאר לכלי בית.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת, ביקורת מסעדה, בקר, בשר, מדריכים, שווקים | 4 תגובות