בדרך צפונה שמעתי הרבה מאד שירים של Cream, הסופר גרופ הבריטי שמשום מה עבר מתחת לרדאר המוסיקה שלי, עד לאחרונה. היה עצום! הסאונד ה"מלוכלך" של הגיטרות של אריק קלפטון וג'ק ברוס ניסר באזניי וכתופאי לשעבר, הקצב המשתנה של התופים של ג'ינג'ר בייקר פוצץ לי את המח והנסיעה הארוכה חלפה ביעף. נסעתי לסאסא לחתונה של קיבוצניקים לבוש שחור. רבים מבני משפחתי בני קיבוץ ונחמד היה סוף סוף להיות בארוע שבו לאף אחד לא אכפת שאני עם סנדלים.
לפעמים נוחת לידי חומר גלם שגורם לי לרצות לנסות אותו, ומיד. לא מזמן הביאה טבעונית הבית מפונה שבהודו חבילת תרמילי הל שחור וזכיתי לקבל חלק מן השלל. התבלין המוזר הזה עם ניחוחו המטורף גרם לי לבשל לראשונה בחיי אוכל הודי.
במהלך הטקס החגיגי של מסירת קופסת ההל השחור פתח ידידנו עודד את הקופסה וניחוח חזק ולא פשוט דמוי פטריה גרעינית קטנה פרץ ממנה. בניחוח זה ניכר במיוחד ריח מעושן חזק, הנובע מאופן הכנת התבלין. בנפאל ובהודו נהוג ליבש את תרמילי ההל הירוקים והמוכרים לנו מעל להבה פתוחה. התהליך לא רק משחיר אותם ומעצים את ריחם המקורי, אלא גם מעניק להם טען מעושן בולט. בתור חובב של מאכלים מעושנים מיד הסתקרנתי וכבר למחרת מצאתי במרשתת מספר מתכונים, מהם למדתי כיצד עובדים עם הל שחור. מסתבר שהעיקרון פשוט למדי. כמעט בכל מתכון מאדים בשמן מספר תרמילים עם תחילת הבישול כדי לשחרר אל השמן את טעמיו של ההל. התרמילים נשארים עם התבשיל לכל אורך הבישול. טעמתי את אחד התרמילים שנותרו עם סיום האוכל. לא רק שהוא התרכך במהלך הבישול, אלא שכמעט ולא נותרו בו טעמים או ניחוחות. הכל השתחרר אל תוך התבשיל. ההל השחור נמצא בשימוש לא רק במטבח ההודי, אלא גם במטבחי סין וויטנאם.
מתחת לעץ אקליפטוס, על מדורה מעצי אבוקדו שיובל ליקט, בשלתי מרק עוף בפוייקה. יכול להיות שיצא לכם להכין מרק עוף בשטח, אבל עם קניידלעך כמו של סבתא? מסופקני.
הקמח המשמש בסיס לכופתאות הוא קמח מצה, אותו ניתן להשיג במשך כל השנה בסופר הקרוב לביתכם. סבתא שלי היתה מגדילה עשות ושומרת את המצות שנשארו מפסח. היינו מפוררים אותן אל המרק במקום שקדי מרק במשך כל השנה. בטיול האחרון שכחתי מזה לגמרי ולא דאגתי לא למצות ולא לשקדי מרק. ליאור הציל אותנו עם בייגלה ששימש אותנו לאותה המטרה.
השבוע סיפר לי קולגה שהוא ואשתו לא חולקים את אותה התשוקה לאוכל. היא אוכלת, כמו אנשים רבים, כי צריך והוא מתענג על מאכלים שהוא אוהב. למזלי, לצמחונית שלי, על אף צמחונותה עמוקת השורשים, אותה תאווה שיש לי לאוכל ובמיוחד לאוכל איטלקי. וכך, בכל ביקור שלנו בעיר החודש אנחנו משתדלים לתכנן את הזמן סביב ארוחה בטופולינו. כבכל הפעמים, גם הפעם היה תענוג צרוף לבלות שם את הצהריים שאחרי השוק.
עוד סופ”ש נחמד במיוחד עבר עלינו במשוש תבל ובמרכזו יום שישי בשוק מחנה יהודה הצבעוני, הריחני, ההמוני, הרועש והמעניין תמידית. יום שישי הוא לא היום המומלץ לביקור בשוק להלך הסובל מצפיפות, אך באין ציפור שיר… אתם יודעים מה ההמשך.
