אבא שלי לא נולד בתל אביב, אבל גדל בה. ליטְל אבא היה נוסע בקו 5 עד אזור התחנה המרכזית, שם פגש את חבריו וביחד הלכו על פסי הרכבת מסוף רחוב יהודה הלוי לכיוון בית הספר התיכון "שבח" ברחוב המסגר. בדרכם עמדה עגלת המלבי של רחמו. רחמו קרא לזה מלבי קאימק (מעדן השמנת של העיראקים, שמכונה גם קֵיְמַר), אותו הניח על גושי קרח גדולים והיה מוכר עד שנגמרו הקרח או המלבי. המנה הוגשה בכוס אלומיניום נמוכה, שהחבר'ה תהו תמיד מתי נשטפה לאחרונה, בתוספת מי שושנים, פטל ובוטנים מרוסקים. הם אכלו במקום והמשיכו לכיוון הכניסה האחורית של בית הספר, לעוד יום של לימודים ותעלולים, שעל הסיפורים אודותיהם גדלתי.
