אני מפחד מרופאי שיניים. זהו, אמרתי את זה.
טוב, אולי מפחד זו מילה קשה מדי, אני חושש, אני מאד לא נהנה מהביקור השנתי אצל רופא השיניים. אני לא רוצה שיכאב לי אחר כך שבועיים בצד שמאל, לא אוהב שנפוח לי בגלל עקירה, לא סובל את זה שחצי פה רדום לי ושאני מדבר מוזר במשך שעתיים ואני מתעצבן שעם פה פתוח, מלא באצבעות ומכשירים, הרופא עוד שואל אותי מה העניינים. זה נורמלי, או שאני סתם מגזים?
בארוחת הבוקר הטבעונית של קפה לנדוור תוכלו למצוא, בין השאר, גם חביתה טבעונית מקמח עדשים. הצמחונית שמחה עליה מאד ואני, כצפוי, הייתי סקפטי. משהגיעה לשולחננו ה"חביתה" אמרה עליה הצמחונית שזו החביתה הטובה ביותר שאכלה מעודה. טעמתי מזה ולאט לאט התמוססה לה הסקפטיקה. זה היה לא רע בכלל. לא חביתתי במיוחד, אלא יותר דומה לפנקייק, אבל לא רע, אפילו טוב.
הצלחתי לאתר קמח עדשים כתומות בחנות של "יקיצת הקורקבן" ובבית ניסיתי לשחזר את מה שטעמנו בבית הקפה. על זה אמרה הצמחונית שזו החביתה הטובה ביותר שאכלה מעודד.
בקיצור, גיליתי חומר גלם חדש ואני נהנה להשתעשע בו.
מה שהחל כחורף מרשים מאוד מתגלה כבדיחה חולנית של אלוהי מזג האוויר. היום בערב ראיינו בחדשות מישהי שאמרה שבגלל שזו שנה מעוברת ייתכנו אפילו שלגים בצפון במהלך פסח. כ-ן…
הגשמים/שלגים שהספיקו לרדת צבעו את כל הארץ בירוק ובשלל גווני פריחה. המרבדים הירוקים שכיסו את השדות – אפילו במדבר – הם אחד הדברים שמחזיקים אותי לאחרונה עירני במהלך הנסיעות מוקדם בבוקר אל בסיס חצרים. כבר מספר פעמים כמעט והתהפכתי בכביש הגישה של הבסיס בגלל שהשדות משני צידי הדרך הסיחו את דעתי. העין לא שבעה מן הירוק הזה.
השבוע, כדרכה בקודש, קראה לי חסיה השכנה שאבוא לקחת מצרכים שבנותיה קנו ולא צרכו, רגע לפני שהיא זורקת לפח, כי תוקפם עומד לפוג. אני, שגדלתי על הרעיון ש"לא זורקים אוכל, כי יש ילדים רעבים בביאפרה", ניסיתי לשכנע אותה להשתמש בהם בעצמה, אבל כשזה לא הצליח לקחתי.
(איך היה יבול השזיפים השנה?)
שמנת לבישול מצאה את מקומה בפשטידת קישואים נחמדה מאד ומה שהיא הגדירה כמלוואח והתברר כג'חנון, הפך להיות בצק לאנצ'ילדה. למה אנצ'ילדה? רציתי לעשות צ'ילי קון קרנה, אבל במקום שעועית מצאתי במזווה שלי רק תירס. התירס עשה לי חשק לאוכל מקסיקני, אז חפשתי במרשתת ומצאתי אנצ'ילדה, שזו טורטיה ממולאת בכל מיני דברים טובים ומכוסה ברוטב צ’ילי. אז שכחתי לגמרי מהתירס והשתמשתי בזיתים, אליהם נוספו גבינת צ'דר מגוררת, בצל ירוק ופטרוזיליה וכולם, בתוך המלוואח, נאפו בתנור עם סלסה ועוד קצת גבנ"צ. יצא מצוין ומזה בא לי רעיון לכתוב על איך לא לזרוק מוצרי מזון שתוקפם עומד לפוג. אמנם הרעיון לא חדש, כותבים על זה כבר מאות שנים ולא רק בתפוצות פולין, ובכל זאת, הנה כמה רעיונות שימושיים.
מסעדות בכפרים ובמושבים, או על הרים, נחשבות בד"כ למלכודות עבור טיילי סוף השבוע. משפחה יוצאת לטייל, הילדים רעבים ומנדנדים במושב האחורי. שלט המכוון אל בוסתן שעבר הסבה למסעדה הופך לעוגן הצלה עבור ההורים האומללים. נכנסים, מקבלים תפריט גנרי (סלט עלים, פסטה שמנת-פטריות, חזה עוף על הגריל וכד'), מזמינים, מקבלים מנות גנריות ובזאת נגמרת החוויה – הגנרית. במקרה הגרוע ביותר מגיעים למסעדה מעין-ערבית-אותנטית, רק כדי לקבל מנות בשר חרוכות ללא היכר מן הגריל לאחר פתיחים משעממים.
