האינדיאנית המבות-ספרית קבלה שעורים לחופשת הפסח. לא מזמן החלו בכתתה ללמוד כתיבת אותיות בכתב ועליהם לתרגל. המחנכת בקשה לפסל בפלסטלינה את האותיות, לצלם ולשלוח את התמונות אליה, כשהמטרה היא לזכור את האותיות ולעבוד על עיצוב יפה וקריא שלהן.
דיון קצר בבית הוביל את הנושא באופן טבעי לגזרת האוכל ואינדיאניתנו יצרה א-ב-רעצל. אחותה הקטנה היתה אחראית על המלח והיא זרתה אותו בנדיבות האופיינית לה.
אביב הגיע פסח בא!!
ובכך התחילו אירועי הפסח והשקת היינות של כל היקבים בארץ!!
ביום שישי האחרון ביקרתי עם משפחתי במושב אלון הגליל שליד מחלף המוביל. כאשר נוסעים בכביש 77 מכיוון מזרח למערב, יורדים במחלף המוביל לכיוון שפרעם. פונים ימינה ברמזור הראשון ואז שמאלה ברמזור הבא. בכך עולים את העלייה לכיוון המושב. לפני עיקול שמאלה יש שלט ליקב יפתחאל – זהו המקום, הגעתם. פונים בזהירות ימינה פן תדרסו כמה כבשים שתמיד נמצאות שם על הכביש, או תמיד ככה זה נראה. יש שם עדר כבשים קבוע שעושה סיבובים באזור.
יקב רמת הגולן הוביל את מהפכת היין הישראלי והוא מייצר עד היום יין איכותי בטווח מחירים נרחב. לאחרונה הזמין אותנו משרד יחסי הציבור של היקב למפגש טעימות עם נציגי היקב במסעדת "שולחן" שבשדרות רוטשילד. אנחנו אוהבים מפגשים כאלה כי הם מאפשרים לנו לשלב טעימת יינות עם בדיקה של מנות מדגמיות מתפריט המסעדה.
ליקב רמת הגולן יצא שם יוצא דופן בתעשיית היין הישראלית. מצד אחד, זה יקב ענק שמייצר 4-5 מיליון בקבוקים בשנה. מצד שני, היקב מייצר באופן עקבי מאז אמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 יינות איכותיים ומעניינים, הייתי אומר אפילו בוטיקיים באופיים. למרות נוכחות הסורים (ולאחרונה אנשי ארגון ISIS, אשר נזרקו מאל-קעדה בגלל שהם פרועים…) על הגדרות, מקפידים ברמת הגולן לעבוד רק עם ענבים מכרמים שרובם ברמת הגולן וחלקם הקטן בגליל. הפוסט הזה נכתב אמנם בעקבות אירוע יח"צ, אבל היינות של רמת הגולן כבר זכו בשפונדרה לתשבחות מבלי שקנה אקדח הוצמד אל עורפנו. היקב חביב במיוחד על הנציגות הצפונית שלנו, אשר אף הפעילה בו שתול. היקב ויינותיו כיכבו במספר פוסטים של הפרקציה הצפונית וגם אני שיבחתי אותו.
אין בעיה למצוא בלונדון פאב. אומרים שבבירת אנגליה פועלים כ-7,000 פאבים (רובם בבעלות מספר קטן יחסית של חברות) וכמעט בכל רחוב ראשי ניתן למצוא אחד. הבעיה היא למצוא את הפאבים הטובים והמעניינים. איתור פאב טוב דורש בד"כ חושים טובים, ניסיון וכמובן מזל.
בלכתי בשבוע שעבר אל המלון ברחוב Euston שליד תחנת הרכבת בעלת אותו שם, ראיתי פאב שוקק חיים בשם The Bree Louise. כמו תמיד, כשאני עובר ליד פאב מעניין נעצרתי להתבונן. את עיני צד שלט שחור עם כיתוב בגיר אמיתי (פאבים רבים מציבים בד"כ בחוץ שלטים דמויי לוח שחור עם גיר) שהבטיח 18 איילים אמיתיים ו-10 סיידרים – כולם מן החבית. רשמתי לי פתק וירטואלי בראש ובערב הצלחתי לשכנע את עמיתי לגשת לשם.
אם זה נראה כמו פנקייק, מריח כמו פנקייק, יש לזה טעם לא מאד שונה מפנקייק, אבל אין בזה ביצים וחלב, כנראה שזה פנקייק טבעוני. ובקיצור, ניסוי שהצליח.
האינדיאנית הגדולה היתה פעם אוכלת כל. בהגיעה לגיל שלוש, עם כניסתה לגן מועצה, נחשפו בפניה עוולות העולם הקולינרי בדמות פסטה בלי כלום, שניצל משקית עם קטשופ ושאר מרעין בישין. מאז הצטמצם מאד התפריט שלה. בכלל זה, באחד האתמולים הודיעה לנו חד וחלק שהיא לא אוהבת יותר פנקייקים, גם לא כאלה עם אוכמניות, שוקולד, מייפל, בייקון ועמבה.
