סוף השבוע הארוך שלנו בירושלים התחיל דווקא לא משהו, בבוקר הרגיזו אותי במקום שבו עצרנו לקנות קפה וקרואסון, אז לקחנו את הדברים לאכול באוטו. האוטו הוא אחד ממקומות הסעודה החביבים על הצמחונית, היא אומרת שזה מרגיע אותה לדעת שיש אוכל במכונית, למקרה שיהיה פקק תנועה וכולנו נמות. בדרך לירושלים הספקנו לראות את שארית פריחת השקדיות המרהיבה ומצב הרוח שלי השתפר מאד. כשאני כועס, כל מיני עצות כמו "אל תכעס" או "תבחר לא להתרגז", רק מרגיזות אותי יותר. אני צריך את הזמן שלי ושיניחו לי לנפשי.
נסענו לירושלים לחדש את מלאי עלי הדפנה במטבח. כן, שיחי דפנה (ער אציל) גדלים בירושלים כרוזמרין המשתרע על איי התנועה. זו עיר של דפנה ורוזמרין. בפארק טדי, למרגלות חומות העיר העתיקה, הבחנתי במגוון רב של עשבי תבלין: שני מיני לוונדר, שני מיני רוזמרין, גרניום לימוני ותימין. הרבה תימין. הגן החדש יפה מאד ומרשים ושתי השאלות המתבקשות הן איפה החביאו את המרווה ולמה לעזאזל המים במזרקה זורמים בשעות היום, כשמצוין בפירוש שהיא אמורה לעבוד שלוש פעמים בשעות הערב בלבד?
