יש לך טאקי?
האינדיאנית הגדולה שלי מנצחת אותי לעתים קרובות מדי בטאקי, זה מביך. היא לא מסתירה את הקלפים שלה וממש קשה לא להסתכל עליהם. לפחות ככה אני דוחה את הקץ, שכן, אם הייתי מניח את הקלפים לפי האינסטינקטים החדים שלי הייתי מפסיד לה מזמן. כשהמשחק נולד בראשית שנות ה-80, היינו משחקים אותו עם סבא קלמי. הוא נהג לומר שאנחנו משחקים בקקי והיה מתעצבן כשהיינו מנצחים אותו. רק עכשיו אני מבין אותו. הפישרית הזאת מנצחת אותי רגע אחרי שלימדתי אותה את החוקים. את אחי הקטן היה לי שכל ללמד שחמט ולהמציא חוקים חדשים בכל פעם שנראה היה שהוא מוביל, אבל בתור אבא אני לא יכול לעשות את זה. האינדיאנית הקטנה חזקה בתחום אחר, היא מנצחת את הסבתות במשחקי זכרון. או כי יש לה זכרון טוב, או ראיית רנטגן. שתי האופציות הגיוניות באותה מידה.
זה עף? זה עוף!
הרעיון למנה הזו אינו שלי, נתקלתי בו פעם בפאב, בתור סלט והרעיון שוחזר בבית בהצלחה. עוף, כידוע הוא ציפור לא בלתי תפלה והבשר שלה מקבל טעמים די בקלות. על משקל המוחיטו, אפשר להשרות את הבשר בכל קוקטייל אהוב עליכם, להקפיץ קלות במחבת ולהגיש על עלים טריים, על טורטיה, על אורז לבן, למלא בנייר אורז, בעלה גפן, או פשוט לאכול ישר מהמחבת, כמו שקרה הפעם ביום אביבי מושלם ברמות מנשה. זה חזה העוף האחרון שנשאר לי במקפיא, עכשיו הבית נטול בשר באופן רשמי.
