יומן ליון 2: Mère Brazier – האישה שצעקה על פול בוקוז

WP_20160323_032

בליון פועלים עדיין מספר שפים צרפתים בולטים, אבל בעבר העיר נודעה במספר שפים שהשפיעו רבות על המטבח הצרפתי העילי. יתר על כן, טבחיות ושפיות מילאו תפקיד חשוב בעלייתה של העיר למעמד קולינרי גבוה. במאה ה-18 היו אלה "האמהות של ליון" אשר הפכו את בישולן הביתי למקצוע וגיבשו את המטבח העממי הליונזי. רובן החלו כמבשלות פרטיות בבתי האצולה, ורובן מצאו את עצמן מחוסרות עבודה בעקבות המהפכה הצרפתית. על מנת להתפרנס הן פתחו בתי אוכל פשוטים עבור פועלי תעשיית הטקסטיל של העיר. המאכלים שלהן נודעו באיכותם וגם העשירים החלו לנהור אליהן. במאה ה-20 הן כבר זכו לתהילה בכל רחבי צרפת. חלקן החלו ליצור מטבח מורכב יותר. ב-1933 אמא מארי בורג'ואה היתה האשה הראשונה שמסעדתה קיבלה שלושה כוכבי מישלן. מאוחר יותר באותה שנה אמא אז'אני בראזיה עלתה עליה בכך שזכתה בשלושה כוכבים עבור שתי מסעדותיה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת, ביקורת מסעדה, צרפת | 4 תגובות

עוף במוחיטו

יש לך טאקי?

האינדיאנית הגדולה שלי מנצחת אותי לעתים קרובות מדי בטאקי, זה מביך. היא לא מסתירה את הקלפים שלה וממש קשה לא להסתכל עליהם. לפחות ככה אני דוחה את הקץ, שכן, אם הייתי מניח את הקלפים לפי האינסטינקטים החדים שלי הייתי מפסיד לה מזמן. כשהמשחק נולד בראשית שנות ה-80, היינו משחקים אותו עם סבא קלמי. הוא נהג לומר שאנחנו משחקים בקקי והיה מתעצבן כשהיינו מנצחים אותו. רק עכשיו אני מבין אותו. הפישרית הזאת מנצחת אותי רגע אחרי שלימדתי אותה את החוקים. את אחי הקטן היה לי שכל ללמד שחמט ולהמציא חוקים חדשים בכל פעם שנראה היה שהוא מוביל, אבל בתור אבא אני לא יכול לעשות את זה. האינדיאנית הקטנה חזקה בתחום אחר, היא מנצחת את הסבתות במשחקי זכרון. או כי יש לה זכרון טוב, או ראיית רנטגן. שתי האופציות הגיוניות באותה מידה.

 

זה עף? זה עוף!

הרעיון למנה הזו אינו שלי, נתקלתי בו פעם בפאב, בתור סלט והרעיון שוחזר בבית בהצלחה. עוף, כידוע הוא ציפור לא בלתי תפלה והבשר שלה מקבל טעמים די בקלות. על משקל המוחיטו, אפשר להשרות את הבשר בכל קוקטייל אהוב עליכם, להקפיץ קלות במחבת ולהגיש על עלים טריים, על טורטיה, על אורז לבן, למלא בנייר אורז, בעלה גפן, או פשוט לאכול ישר מהמחבת, כמו שקרה הפעם ביום אביבי מושלם ברמות מנשה. זה חזה העוף האחרון שנשאר לי במקפיא, עכשיו הבית נטול בשר באופן רשמי.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה עוף, קוקטייל | עם התגים , , | כתיבת תגובה

גרגורי הגרגרנית

בית הספר של האינדיאניות נמצא בשדות, במרחק נסיעת אוטובוס של כדקתיים. בבקרים יפים ולא לחוצים אנחנו מוותרים על האוטובוס וצועדים, אינדיאניותיי ואני. מריחים את השדות, עוקבים אחרי הגידולים המשתנים ומדברים על כל מיני דברים. הבוקר עצרה לידנו מישהי ברכבה והתוודתה שבאותם האמשים, בדרכה לעבודה, היא רואה אותנו צועדים ולבה מתמלא רינה ודיצה והיא מודה לנו על כך. חייכתי במבוכה ומיד צעקתי עליה שאני לא מכיר אותה ושהיא מעכבת אותנו ומפריעה לתנועה. חוצפה של אנשים… גם כן כופפתי לה את המראה הימנית.

על כל פנים, קצת לפני הגשם האחרון גמרו להוציא את כל שדה השומר הריחני ובמקומו זרעו חמניות. ליד החמניות קוטפים עכשיו פול. חלק משדות החיטה עוד ירוקים וחלקם כבר קצורים וריח הקש הנפלא מספר לנו שבא אביב, שבא אביב. את זאת מבשרות גם החסידות שעושות את הלילה בשדות החיטה הקצורים.

בלי שום קשר, הצלחתי לגדל בגינה חילבה! באחת הפעמים שהשריתי את הזרעים שלמים במים שכחתי מהם והם החלו לנבוט, אז זרעתי אותם בגינה והחילבה גדלה לתפארת האדנית.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בריא, עשבי תבלין, שימורים ורטבים, תבלינים | עם התגים | 3 תגובות

יומן ליון 1: סיבוב נצחון במסעדת פייר אורסי

WP_20160322_033

ליון נחשבת לבירת הקולינריה הצרפתית. אחרי ביקור שני וארוך יותר בעיר השלישית בגודלה בצרפת הקביעה הזאת נראית לי מוגזמת. ליון נמצאת הרחק מאחורי פריז. יחד עם זאת, בעיר ישנם מספר מוסדות קולינריים ומסורות קולינריות יוצאים מן הכלל. זאת בעצם הסיבה שהחלטתי לשוב אליה אחרי שהביקור הראשון ב-2012 שהשאיר באופן מילולי תאבון לעוד.

הכנת הביקור לא היתה קלה. עברתי על אתרי אינטרנט, מדריכים כתובים, בלוגים ומקורות נוספים בניסיון להחליט היכן לבקר. לאחר התלבטות קשה החלטתי קודם כל על עקרון: רק אוכל צרפתי קלאסי. אמנם בצרפת אפשר לאכול מאכלים אתניים מעולים, אבל זה תמיד נראה לי בזבוז של זמן ומקום לאור גודלו העצום של המטבח הצרפתי. ההחלטה השניה נגעה לחלוקת המאמץ: שתי מסעדות מישלן ותיקות ושני בושונים – אותן מסעדות עממיות מפורסמות של העיר.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת, ביקורת מסעדה, צרפת | תגובה אחת

שובה של הגרניטה

שתי אינדיאניות נכנסות לגלידריה, כבר מצחיק. אחרי ששמחנו והתבדחנו בשבוע פורים המורחב מדי, הזמינו אותנו לטעום את הגלידות והגרניטות של גלידריית אַרְטֶה במדרחוב נחלת בנימין בתל אביב. נטע ספרה לי על המקום כבר לפני חצי שנה, אבל לא יצא לי להגיע. סיסי (סטפניה) פגאני ומרקו קאמורלי הם זוג חמוד, התאהבתי בהם עוד לפני שנפגשנו. ויש להם את השמות הנכונים לעסק שקשור באוכל. כי אם זה מתנגן על הלשון, אז זה איטלקי וזה אומר טעים ושמח.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה איטליה, ביקורת מסעדה, גלידה, פירות, פרחים | עם התגים | 3 תגובות