בית הספר של האינדיאניות נמצא בשדות, במרחק נסיעת אוטובוס של כדקתיים. בבקרים יפים ולא לחוצים אנחנו מוותרים על האוטובוס וצועדים, אינדיאניותיי ואני. מריחים את השדות, עוקבים אחרי הגידולים המשתנים ומדברים על כל מיני דברים. הבוקר עצרה לידנו מישהי ברכבה והתוודתה שבאותם האמשים, בדרכה לעבודה, היא רואה אותנו צועדים ולבה מתמלא רינה ודיצה והיא מודה לנו על כך. חייכתי במבוכה ומיד צעקתי עליה שאני לא מכיר אותה ושהיא מעכבת אותנו ומפריעה לתנועה. חוצפה של אנשים… גם כן כופפתי לה את המראה הימנית.
על כל פנים, קצת לפני הגשם האחרון גמרו להוציא את כל שדה השומר הריחני ובמקומו זרעו חמניות. ליד החמניות קוטפים עכשיו פול. חלק משדות החיטה עוד ירוקים וחלקם כבר קצורים וריח הקש הנפלא מספר לנו שבא אביב, שבא אביב. את זאת מבשרות גם החסידות שעושות את הלילה בשדות החיטה הקצורים.
בלי שום קשר, הצלחתי לגדל בגינה חילבה! באחת הפעמים שהשריתי את הזרעים שלמים במים שכחתי מהם והם החלו לנבוט, אז זרעתי אותם בגינה והחילבה גדלה לתפארת האדנית.
