זהו, גמרתי עם האנטיביוטיקה. של מי היה הרעיון המטומטם הזה לאכול חיטה? אה, שלי…
לפני שבועיים, בהפסקת הצהריים, יצאתי לטייל בשדה של חיטה. מצאתי שיבולת שעוד לא נקצרה, מוללתי, נשפתי, ניקיתי אותה. הגרגרים בפה, עכשיו בלי המוץ, אני לועס ובולע ומרגיש איזה קוץ. חשבתי שיעבור, חשבתי שיצא לבד, אבל אחרי שבוע הרגשתי שאני נכחד. כשהכאב הגיע כבר עד לריאות הסכמתי לתת לרופא לראות – עם משקפת של חרקים מעל האף, הוא הביט בגרון ועם פינצטה שלף קצה של שיבולת מהשקד השמאלי, שבוע של אנטיביוטיקה רשם לי… וזהו.
בלי קשר, לפני מספר אתמולים הצטרפנו לסיור ליקוט בהדרכת אורי מאיר-צ'יזיק. זה זמן רב (מאז כתבות ה"שנה של אוכל מקומי") שאני עוקב אחרי מעלליו ורשימותיו של אורי ותהיתי איך יהיה להשתתף בסיור, שכן אנחנו משפחה ליקוטית בהחלט. קשרנו את האינדיאניות לפני שתספקנה לארגן מרד ויצאנו ליער עופר, במורדות המערביים של הכרמל.
